העולם אוהב יהודים מוכים, שיורים עליהם, והורגים בהם; ולכן, רוב העולם התרבותי תומך עדיין בנו - כל עוד לא נעשה פעולות, שישנו את התמונה.
ראש הממשלה לוי אשכול הבין זאת אחרי מלחמת ששת הימים. כשעמד אלוף עזר ויצמן, ראש אג"ם, לנסוע לארצות-הברית, כדי להציג את דרישות ישראל בפני האמריקנים, הציע לו אשכול להציג אותנו כ"שמשון המסכן" (שמשון דער נעבעכדיקער. באידיש): חזקים, אך זקוקים לעזרה.
כדי להצליח במלחמה - כמו בכל פעולה - יש ללוותה ביחסי ציבור, שיכשירו את הקרקע, וילוו אותה. לכן, יחסי ציבור הנם תחום אחריותו של המנהל/מפקד (למרות שאינו מבצעם אישית, לרוב), ובלעדיהם אין שום משמעות לפעולה. יחסי ציבור לא רק מכשירים את הקרקע, אלא הנם מכפיל-כוח - הם יכולים לאיין פעולה מוצלחת, והם יכולים לשפר פעולה לא-מוצלחת. אין פלא שהאמריקנים פיתחו את יכולת מפקדיהם הבכירים להופיע בפני קהל, בפני מצלמה ובפני מיקרופונים - עד כדי אמנות (וראינו זאת כבר במלחמת המפרץ, בתחילת שנות התשעים) - הופעה מהוקצעת, תוך שימוש בשפה מדויקת.
כיוון שהתקשורת הנה זירה חשובה ללחימה, גם ההונאה הנה חלק ממנה. וראינו זאת בהרבה ממלחמותינו. הערבים והפלשתינים מפברקים פגיעות, כדי לסחוט את דעת-הקהל העולמית, וכדי לגייס את דעת-הקהל שלהם. אני מניח שזה נעשה גם כדי לפורר את לכידות החברה הישראלית.
הדוגמה הטובה ביותר הנה מה שמכונה בספרות המקצועית - פאליווד (הוליווד הפלשתינית), שמביימת אירועים שלא היו מעולם. למשל, הריגת הנער
מוחמד א-דורה, שלא נהרג מעולם, אך צבאנו ברוב טיפשותו הודה בהריגתו; ולימים הוכח בבית משפט צרפתי, כי הסיפור פוברק. דוגמה אחרת - הסרט השקרי, "ג'נין, ג'נין", על מבצע "חומת מגן", שכולו שרשרת בדיות, אך זכה ליחסי ציבור נהדרים בידי תועמלני השמאל הישראלי ובעולם.
העולם אוהב להזדהות עם הסובלים ועם מי שזכויותיהם נפגעות. לכן, משתדלים המחבלים ועוזריהם להציג את עצמם כסובלים, כמקופחים וכמסכנים - גם כאשר הם התוקפנים והאלימים, שמבצעים
פשעי מלחמה בנו ובאחיהם. עזה מסכנה תחת מצור, שכמעט אינו קיים, ואת חיי המותרות של בכירי חמא"ס הס מלהזכיר.
ממשלת ישראל לא טרחה מעולם ליזום פעולה במישור הזה, ואף הפריעה בכל דרך אפשרית למי שניסו לתבוע את מפברקי סרט החדשות על הריגת א-דורה כביכול. עד היום לא טרחה להעמיד את בדאי "ג'נין, ג'נין" לדין. ובנוסף, אינה עושה דבר להביא לידיעת מועצת הביטחון, עצרת האו"ם ושאר פורומים בינלאומיים את פשעי המלחמה של חמא"ס (ובשעתו - של חיזבאללה), המשתמשים ב"מגן אנושי", ויורים בזדון על אוכלוסיה אזרחית. גם עכשיו זה לא נעשה, ואי-אפשר להסביר את המחדל - למרות שבראש משרד החוץ עומדים שני אנשים (
אביגדור ליברמן ו
דני איילון), שמבינים היטב את חשיבות הזירה ההסברתית, ומוכנים להפשיל שרוולים למאבק למען המדינה.
העולם, בינתיים, לא נגדנו; וזה יכול להשתנות בקלות כשנעבור לשלב הבא, ההכרחי - תקיפה קרקעית של קני המחבלים על-מנת להשמיד את תשתית הרצח. היללות הצפויות של המחבלים ושל עוזריהם (גם מבית!) יכוונו להשמיט את קרקע התמיכה מאתנו - כדי להבטיח חסינות למרצחים מפני ענישה. עקב טיפשות של ההסברה הישראלית וחוסר-אונים של המדינה, הם עשו זאת בהצלחה רבה בעבר, והם ישובו לעשות זאת כל אימת שננסה לגמול למחבלים.
