על-אף הפגיעה הקשה בתשתית החמאס, הסתיים מבצע "עמוד ענן" בהישגים ברורים של ארגון הטרור. לא זו בלבד שהמבצע לא צלח במיגורו - הוא אף חיזק את כוחו.
מעל לכל הקנה המבצע לחמאס מעמד של ארגון מוכר מצד ישראל. זו רואה בו, לראשונה, כמי שמופקד על שמירתה של הפסקת האש ומעניקה לו לגיטימציה כארגון הדומיננטי והקובע בעזה.
ההכרה דה-פאקטו בחמאס היא, ללא ספק, סטירת-לחי מצלצלת מצד ישראל לרשות הפלשתינית של אבו מאזן. אחרי ככלות הכל נחשבה עד כה בעיניה הרשות לאחראית הישירה על עזה, בתוקף היותה הגוף המייצג את הפלשתינים כולם. מלבד זאת לא סוד הוא שישראל ניהלה מגעים ישירים עם אנשי החמאס לצורך השגת הפסקתו של הירי. מן הבחינה הזאת זכאי עכשיו ארגון הטרור לראות את עצמו, ובצדק, כמי שמוכר על-ידי ישראל כבר-שיח.
טועה מי שסבור לתומו שמבצע קרקעי היה ממצה עם החמאס את הדין הנדרש. במבצע שכזה ניתן היה, אולי, לשבור את התשתית החומרית שנותרה, אלא שחזקה על אירן שהייתה משקמת אותה במהרה. את מקומם של אלף טילים שאבדו ימלאו כבר בזמן הקרוב רבבות.
רוח איתנה אז ניתן, מן הסתם, לשבור את החומר, אבל לא את הרוח. אחרי ככלות הכל יש לאנשי החמאס מוטיבציה של לוחמי שחרור וחופש, ואת המוטיבציה הזו לא ניתן לעקור מהם; לא בפצצות וגם לא בעימות חזיתי של פנים-אל-פנים. סביר גם להניח שאנשי חמאסטן ירדו למחתרת ונפוצו לכל עבר לקראת קיומו האפשרי של מבצע קרקעי. וחוץ מזה, מרקיז, יש לחמאס גם שלוחות מחוץ לעזה, ואל אלה נבצר מצה"ל להגיע במבצע עמוד ענן.
בשורה התחתונה היה המבצע בן תשעת הימים רק הרע במיעוטו עבור ישראל. מלבד נצירתה של האש ושקט צפוי, היה בו כדי לזכות את ישראל באהדה והבנה מצד מדינות רבות בעולם, וגם זה משהו שאין לזלזל בו. אסור אף לשכוח שמספר האבידות שספגה ישראל בטל בשישים לעומת מספרן במבצע קרקעי.
מכאן ברור שאת הטרור לא ניתן להדביר בכוח הזרוע וישראל צריכה ללמוד לחסות בצילו. תגובה ערנית, מפעם לפעם, של צבא ערני נוסח צה"ל, שהוא מאומן ומיומן למופת, שקולה עשרת מונים כנגד כל טרור חמאסי, גם אם ימשיך לאיים עלינו להבא.
