כמעט מחצית מחיי חייתי בגלות בברית המועצות, שם לא פעם ראיתי תופעה שבהתחלה לא יכולתי להסבירה: כשיהודי היה מקבל מכה או סטירה מהגוי - הוא לא היה מגיב, כאילו קיבל שיתוק, היה עומד ומסתכל על התוקף כאילו ניסה להבין מה הוא רוצה לומר במעשה הזה. רק אחרי כמה מכות הוא היה חוזר לחיים - או שמחזיר או שבורח. חוץ מהיהודים אף אחד לא התנהג כך, כולם בן-רגע הגנו על עצמם. לקח לי לא מעט זמן להבין שזו הייתה למעשה התנהגות גלותית האופיינית רק לבני עמנו בכל מקום בעולם, ורק אחרי שעליתי ארצה הבחנתי שיהודים כאן סוף-סוף השתחררו מן "התסביך" הזה.
הפיגוע בשדי אברהם
אבל אולי שמתם לב שהגלות כבר כמה שנים, באופן איטי אך בטוח, חוזרת אלינו והנה דוגמה טרייה ממש: ביום שני (26.11.12) בבוקר פרץ ערבי לבית ב
מושב שדי אברהם ודקר אישה. היא נפצעה אך הניסה אותו והזעיקה עזרה. לאחר שכוח צה"ל הגיע ואיתר אותו, הוא תקף גם את החיילים והם הרגוהו.
הכל ברור ומובן - הסיפור הינו חד-משמעי: מחבל הגיע למושב וניסה לפגוע בתושבים ורק בזכות האומץ שהפגינה האישה שנפגעה הוא הסתיים כמו שהוא. ברור שהיו חייבים לחקור את האירוע כדי לברר את זהות המחבל וכיצד הוא הצליח להגיע לשם.