הלכה בעולם משתנה

ההלכה היהודית התפתחה ועוצבה במהלך השנים בהתאם לגורמים שונים. העולם המודרני בו אנו נמצאים מציב בפני הפוסק אתגרים לא פשוטים. עתה לאחר עשרות שנים הוא נדרש לתת גם לשיקולים ערכיים מקום. רוח ההלכה ומטא ההלכה נחשבים בדרך כלל כסוג של דרישה שולית להתייחסות. בספרו מבקש אריאל פיקאר להראות כיצד תופסות גישות אלו את המרחב ההלכתי דווקא מפני שלא ניתן לפסוק בלתי להשתמש באותם הכלים. אחד הפרקים שהיוו דוגמה לשימוש שכזה הוא הפרק על הטכנולוגיה בשבת. זהו נושא נרחב המורכב ממספר גישות. יש הרואים בל"ט אבות המלאכה חוק מוסד שאין דעת הבריות יכולה ליטול חלק בפרשנותה. ויש גישה הרואה דווקא בלשון בני האדם את המציאות הנכונה בבואו של הפוסק לגזור אל מציאות ימינו. כאשר מחלקים בין המותר והאסור ובוחנים את השיטות השונות מזהים שיקולים שאינם פורמליסטים בדווקא. ובשבת שהמרחב הטבעי והתרבותי משמשים בתפקיד מכריע הבא לבדל הרי שהפסיקה היא קריטית. הספר מחולק למספר נושאים ונוגע במגוון תחומי פסיקה. המשותף לכולם הוא הרצון לראות דווקא את היותו של הפוסק נדרש בשל התקופה המודרנית לללכת אל מקומות שדורות לפני כן לא היו ואף אם היו הרי שעתה הם בעוצמה רבה יותר ועל כן יש להתייחס אליהם בצורה שונה. הספר בהחלט מביא את ההלכה אל שולחן הניתוחים ומציג את הפוסק ואת שיקוליו לעין כל. לא עוד תורה מסוגרת מן השמיים אלא כזאת שהציבור רוא בה את מכלול הפסיקה כפי שכותב המחבר בסוף הספר.

כשאהוד בנאי היה על הבמה עם ההרכב ולפניו הקהל כבר הייתה הפסקת אש של המבצע בעיצומה. וזה היה קריטי. כי לא רק שאהוד התייחס ולא רק שהקהל הרגיש אלא שלפחות בעבורי היו המילים שהוזכרו בשירים שבחר לבצע אחרות. פתאום הוא אומר: קטיושה, סקאד, גוש דן. ואתה יודע שבשבוע האחרון זה היה שגרתי. הסיפורים של בנאי בין מספר שירים נראו כמאולצים וקצרים מכפי שהכרתי אותם ומכפי שציפיתי מהם שיהיו לאור ספרו שמובאים בו סיפורים. דווקא שהשירים נוגנו זה אחר זה בלי איזה שנייה וחצי של סיפור הרגשתי שהעסק רץ והרבה יותר מתחבר. אהוד יודע לספר אבל כנראה הפעם זה לא היה מתאים. לעומתם השירים היו אחלה וגם ההדרן שנמשך. השירים היו מרסיסי לילה ומשאר האלבומים. שאתה שומע את אהוד שר לפעמים אי-אפשר לשבת. חייב לצאת, חייב לזוז. זה היה מופע ישיבה שאכן התאים אבל אישית היו שם אנרגיות שדרשו תגובה - פשוט לקום. אין ספק שאהוד הופך את הטקסט האלבוומי לחי כשהוא במופע. כשהכרתי את השירים על כל תו ותנועה שלהם באלבום היה לכאורה קשה לחדש אבל בנאי כאמור הופך אותם לאחרים. כך שבהחלט מוצלחת המנגינה שבנאי מביא.

לאחרונה שמעתי את עבודה שבלב. זה אלבום המכיל עשרה רצועות ובהם שירים וניגונים או יותר נכון הכל ביחד. כי בסופו של דבר רוב המוזיקה באה מאותו המקום ומאותה השפה. זה יכול להיות חיסרון למי שמחפש גיוון ולא את אותה המנגינה שברצועה הראשונה שחוזרת על עצמה בווריאציות שונות אבל זה גם יתרון למי שרוצה דווקא את השירים הללו. עבודה שבלב שרואה אור בימים אלה נקרא על שם הניגון האחרון באלבום. "בשבילי הניגון הזה מסמל את הכח שיהודי צריך להשקיע כדי לעבוד את ה' כמו שצריך ולהתגבר על כל האתגרים. חשבתי שזה שם מאד מתאים גם לדיסק, כי כל המטרה של הניגונים זה לחזק את הקשר הפנימי עם הקב"ה ולעזור בעבודת ה'- כך משה דוד על הדיסק השירים הקליטים - עלה נעלה ועץ חיים. ויש כמובן גם כאלה שפחות בעיקר אלה שהם ניגונים שלמרות מספר הרצועות נשמעים אותו הדבר. לטעמי השיר הנרות הללו בוסרי מדי או שפשוט לא מבוצע בסטנדרט של שאר האלבום שאיכותו טובה. אין ספק שהשמות שמוזכרים כמי ששותפים להפקה בהחלט עושים את העבודה מבחינת הרמות השונות.