קיימת טענה שהאיסלאם הפוליטי התחזק בעקבות האירועים האחרונים בעולם הערבי, בראשם ניצחון "האחים המוסלמים" בבחירות במצרים, ושבשנים הקרובות העולם יהיה עד להפיכתו של המזרח התיכון לח'ליפות איסלאמית-קיצונית. יחד עם זאת מן הראוי לציין שבין התחזקות לבין ניצחון המרחק גדול. הקביעה שכוחות האיסלאם הקיצוני יצאו וידם על העליונה בגל המהפכות האחרון בעולם הערבי, ממעיטה בערכם ובתפקידם של גורמים שונים וחשובים בעולם הערבי, ובראשם השבטיות.
השבטיות נוטה לפרוח כאשר השלטון המרכזי במדינות שזהותן הלאומית לא נשענת על יסוד מוצק מתרופף. מרבית מדינות המזרח התיכון, הינן תוצר של הסכמי סייקס-פיקו שנחתמו בין בריטניה לצרפת ב-1916 ובמסגרתם חולק האזור ברובו לאזורי ההשפעה בריטים וצרפתים. כלומר, מדובר במדינות שגבולותיהן נוצרו על-ידי המעצמות הקולוניאליות בריטניה, צרפת ואף איטליה (במקרה של לוב). למעט תוניסיה ומצרים, מדינות שזהותן הלאומית כבר התגבשה במהלך המאה ה-19, נראה שהשבטיות נותנת את הטון המרכזי בגל אירועים האחרונים בעולם הערבי הזוכה לכינוי "האביב הערבי". כמעט בכל הארצות שבהן קיימת סכנה להפלת השלטון המרכזי, נראה שהסכנה אינה מגיעה דווקא מבני המעמד הבינוני המתגורר בערים, אלא דווקא מכוחות שבטיים.
קיימות מספר דוגמאות הממחישות את טענה זו.
לוב היא דוגמה מובהקת לעלייתה של השבטיות. מאז נפילת שלטונו של מעמר קדאפי באוקטובר 2011, זו היא חברה מדממת השקועה במאבקים שבטיים והנמצאת בסכנה להיהפך ל"מדינה כושלת" כדוגמת סומליה. לוב חזרה להיות חברה שבטית מפולגת, תופעה שהוצנעה רבות במהלך תקופת שלטונו של קדאפי, ובה כל שבט פועל כבתוך שלו באזור שבשליטתו. חלק מהשבטים בלוב אף הקימו מיליציות שבטיות. אף שאלו עושות שימוש באיסלאם הפוליטי ומשתפות פעולה עם ארגוני הג'יהאד העולמי השונים ככלי לחיזוק השפעתן הפוליטית מעבר לשטחים שבשליטתן, הרי שלמרות שיתוף פעולה זה הן מחשיבות את האינטרס השבטי כערך עליון.
בתימן, הענייה מבין מדינות ערב, התמונה דומה לזו שבלוב. תימן אופיינה לאורך שנים רבות בשלטון מרכזי רופף ובעצמאותם של השבטים השונים החיים בה, דבר שרק התחזק עקב התפטרותו של נשיאה עלי עבדאללה-צאלח, במהלך שנת 2011, בעקבות גל ההפגנות נגדו. חלק מהשבטים בתימן, בעיקר בדרומה, אף משתפים פעולה עם ארגון אל-קאעידה, בדומה למיליציות השבטיות בלוב הנ"ל, על-מנת להרחיב את השפעתן בדרומה של המדינה.
גבולות לא רלוונטיים במקרה של סוריה, דווקא נראה שמלחמת האזרחים מקבלת צביון דתי, דבר המומחש בשימוש שהמורדים מ"צבא סוריה החופשית" והתומכים בהם עושים בפתווא (פסק הלכה) מימיי הביניים שכתב איש הדת הסוני הקיצוני אבן תימיה (1263- 1328) נגד העלאווים, העדה אליה משתייך שליט סוריה בשאר אל-אסד. בפתוא זו נקבע שהעלאווים אינם מוסלמים ויש להורגם ולא לקבור אותם בבית קברות מוסלמי, מה שנותן צידוק לטבח בהם על-ידי המורדים הסונים. אך לא רק הכיתתיות הדתית משחקת תפקיד במלחמת האזרחים בסוריה, אלא גם השבטיות. בתוך האופוזיציה הסורית לשלטונו של בשאר אל-אסד קיימת יריבות בין נציגי הקבוצות הסוניות השונות המתנגדות לשלטון בסוריה. הסיבה המרכזית למאבקים הללו היא השוני הגיאוגרפי והשבטי בין הנציגים השונים באופוזיציה הסורית שאינם מסכימים לקבל את מרותו של האחר בהנהגה.
"האביב השבטי" לא פסח גם על ירדן. בימים עלו רועד כסאו של המלך עבדאללה, לאו-דווקא עקב הפגנות "האחים המוסלמים", המשתייכים, רובם, לאוכלוסיה הפלשתינית העירונית, אלא דווקא עקב הפגנות של שבטים בדואים שונים שנחשבו בעבר למעוז תמיכה מובהק של משפחת המלוכה הירדנית. השבטים הבדואים חשים מרמור עקב המצב הכלכלי הירוד בממלכה וחלקם אף קוראים להחלפתו של עבדאללה באחיו למחצה, הנסיך חמזה.
כמו-כן, התחזקותה של השבטיות בעקבות אירועי "האביב הערבי" הובילה במובנים רבים להפיכתן של גבולות בין-מדינתיים ללא רלוונטיים. חצי האי סיני, השייך רשמית למצרים, מסמל בזעיר אנפין את תופעה זו. מספר שבטים בסיני, בעיקר אלו המתגוררים בצפון חצי האי, חיזקו את קשריהם עם אחיהם לשבט ממעבר לגבול בעקבות התרופפות השלטון המרכזי בקהיר שאינו מצליח להטיל את מרותו על האיזור. למשל, שבט הראשידה היושב בצפון ומרכז סיני, שנחשב לגורם מרכזי בהברחת אמצעי הלחימה לרצועת עזה ומהגרי העבודה לישראל, חיזק את קשריו עם בני השבט החיים בסודן ובאריתריאה בעקבות התרופפות השלטון המצרי בסיני מאז נפילת שלטונו של חסני מבארכ בפברואר 2011. איחוד שבטי זה הפך את שבט הראשידה לאחד מהגורמים המשמעותיים ביותר בנתיב ההברחות לעזה ולישראל ולאיום ביטחוני משמעותי על יציבותן של אזורי הגבול של מצרים, סודן ואריתריאה.
לסיכום, התמונה מורכבת ומסובכת בהרבה מזו הרואה באירועי "האביב הערבי" אירוע ממקשה אחת, איסלאמיסטית. קשה להאשים את התומכים בגישה זו, מפני שחלק גדול מהאירועים לובשים אצטלה איסלאמיסטית, בעיקר הודות לסיקורן של הרשתות הלוויין הערביות, ובראשן אל-ג'זירה המשמשות כשופרן של תנועות איסלאמיסטיות שונות למיניהן, כדוגמת "האחים המוסלמים". כמו-כן, חזרתה של השבטיות למוקדי ההתרחשויות תורמת לחיזוקן באופן עקיף של ארגוני הג'האד העולמי, המנצלים את הוואקום השלטוני שנוצר בעקבות התרופפות השלטון המרכזי ברבות ממדינות ערב. למרות כל זאת, קיימת גם תקווה מסוימת בחזרתה של השבטיות למרכז העניינים. יצרתן של קואליציות שבטיות יציבות במדינות ערב השונות תוכלנה להוות בסיס איתן ליצירת משטרים יציבים שייתנו מענה למסורות עתיקות היומין ולצרכיהם הרבים של תושביי מדינות ערב.
