"עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים" אמר
דוד בן-גוריון בשנת 1955 ואני, חברת הנהלת סיעת "עוצמה לישראל", מצדיעה לו ולמייסדיה, אבותיה הרוחניים ומנהיגיה הוותיקים של תנועת העבודה.
אני מצדיעה לברל כצנלסון, שלפני 75 שנה תמך ברעיון חילופי האוכלוסין בין האוכלוסיה הערבית לאוכלוסיה היהודית, במטרה שהיהודים יעברו לארץ ישראל ואילו הערבים – לסוריה ולעירק. כצנלסון נימק את הרעיון בכך שטוב שכן רחוק מאויב קרוב.
אני מצדיעה ליגאל אלון, שלאחר מלחמת ששת הימים, עם שחרור יהודה ושומרון משלטון זר, צידד בחידוש היישוב היהודי בחברון וטען שלא יעלה על הדעת שלא לאפשר התיישבות של יהודים בליבה של העיר, עיר האבות.
מסתבר שאין כל קשר בין חזונם של מנהיגי תנועת העבודה, בין רוח הציונות שהביאה להקמת המדינה היהודית ולפיתוחה, לחיזוקה ולהרחבתה לבין ממשיכיה היום – מנהיגי מפלגת העבודה והמפלגות הדומות לה.
מצדיעים לאבו מאזן אותן מפלגות מרכז, לכאורה, חוגגות יחד עם נציגים רבים מקרב התקשורת את מהלכה המניפולטיבי של הנציגות הפלשתינית באו"ם. אותן מפלגות מייצגות דעות של שמאל קיצוני שאנשיהן שכחו את מורשתם המדינית של אבותיהם המייסדים, את הרוח החלוצית והציונית שלהם ועתה הם מצדיעים למנהיג אחר – לאבו מאזן.
התלהבותה של התקשורת הישראלית באה לידי ביטוי בחוסר אובייקטיביות משווע ובמאמץ מרוכז יותר מתמיד להטות את דעת הציבור לכיוון השמאל. ההתבטאות של נציגיה שקובעים מי הם נבחרי רשימה שפויים ומי לא, הבעת דעותיהם האישיות דרך הבעות פנים ובטון דיבור כתגובה לפוליטיקאי המתראיין מולם, אם הוא מבטא דעות ציוניות או ימניות מדי לטעמם, לא מותירות מקום לספק לגבי כיוון ההטיה הפוליטית.
השימוש הציני והמניפולטיבי של אבו מאזן בתאריך היקר לנו כל-כך – כ"ט בנובמבר, מוסיף ל"חגיגה" בה משתתפים נציגים מהתקשורת ומהשמאל הקיצוני תוך ניסיון ליצור סימטריה הזויה בין הקמת מדינת ישראל לבין הכוונה להקים מדינה פלשתינית בגדה המערבית של ארץ ישראל.
לא ניתן היה לראות את העיוות של יצירת סימטריה בין האירוע ההיסטורי של עם ישראל בכ"ט בנובמבר ובין התרגיל החד-צדדי של אבו מאזן טוב יותר מהכתבה של דורון צברי בערוץ 10 בתוכניתה של
אושרת קוטלר "המגזין". בכתבה זו מוצג האויב האכזר שאיננו בוחל בשימוש בטרור כדי לפגוע באוכלוסיית היהודים בישראל כשווה ערך לעם היהודי במדינת ישראל.
מהי ישראל ללא הלב? אף גורם לא טורח להזכיר שהאומה הערבית קיבלה יותר מ-70% מהגוף של ארץ ישראל – את הגדה המזרחית – היום מדינת ירדן. עתה דורשים הפלשתינים את הלב של ארץ ישראל – יהודה, שומרון וירושלים - בו נמצאים האתרים המקודשים לעם ישראל אליהם חלמו לחזור אלפיים שנות גלות ובהם התקיימו אף ברוב אותן שנים קהילות יהודיות.
העם היהודי שב למולדתו לא בגלל רצועת החוף ולא בגלל הנגב או הגליל – אלא קודם כל בגלל הר הבית בירושלים, מערת המכפלה בחברון וקבר יוסף בשכם. ללא הלב, מה יהא על הגוף הקטנטן שנותר? מה יהא על העם היהודי בארץ ישראל?
ההיסטוריה של הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל היא לא בת עשרות שנים וגם לא מאות – היא בת קרוב ל–4,000 שנה. עלינו להתאחד ולשמור על חלקת אלוהים הקטנה שלנו למען עתידו של עם ישראל בארצו ולמען עוצמתה של מדינת ישראל.