לאחרונה שוב התפרסם כיצד יהונתן
פולארד התמוטט. אני כבר משוטט בדמיונות הכי שחורים העולים במוחי וכבר מתעצבן מהמחשבה כיצד בעתיד, ראש ה
ממשלה, הנשיא ובכירים נוספים יבכו על קברו של יהונתן ויספרו עד כמה הם כואבים ומצטערים בשל פטירתו. אינני יכול לדבר בשם משפחתו של יהונתן, אך לו הייתי ממקורביו והרע ביותר היה קורה, הייתי דורש לוותר על הטקסים הממלכתיים ועושה כמיטב יכולתי שלא יופיע בטקס ההלוויה אפילו פוליטיקאי צבוע אחד.
אז יש את נתניהו, ליברמן, בנט, לבני, גלאון, ישי (אולי דרעי) ויחימוביץ'. לבני, יחימוביץ', מופז ולפיד יכלו להתאחד. לשס היה צריך למצוא ראש אחר בבחינת "שניים רבים והשלישי לוקח", אך טוב יותר היה לו הם היו מתאחדים עם יהדות התורה (הרי זה מה שאבינו שבשמיים רוצה - אחדות). מפלגת "עוצמה לישראל" רצה לבד ותזרוק קולות ימניים לפח כי הכבוד חשוב יותר מארץ ישראל השלמה.
וגם
עמיר פרץ נלחם בשלי כי גם הוא זקוק לכבוד. כל כך זקוק פרץ לכבוד, עד שאינו מסוגל להתאפק מעט עד לתום הבחירות ואף הוא אינו נלחץ מהאפשרות לפגוע במפלגתו בעקבות נדידה אפשרית של מצביעי העבודה הנרתעים מפלגנות, למפלגתה של רודפת הכבוד האחרת
ציפי לבני. פרץ למעשה נוהג כלפי שלי ותומכיה בבחינת: "תמות נפשי עם פלשתים" ובבחינת: "לא לי, ולא לה". בקיצור, הוויכוח כבר מזמן אינו אידיאולוגי, אלא ויכוח על כבוד, כבוד וכבוד, והקולות היחידים הבוקעים מכולם מדברים על מדיניות חברתית וביטחון מדיני, או בקיצור - על הנושאים שכל ממשלה תיאלץ להתמודד עימם גם אם חבריה אינם מעוניינים בכך. בעניינים שמהם אפשר בדרך לא דרך להתחמק, השקט מוחלט.
מי מדבר על הצלת ים המלח? איך נתרץ בעתיד את ישיבתנו בארץ הקדושה אם לא נצליח לשמור על אוצרותיה? שוב יאשימו הגויים את היהודים בבצע כסף (והפעם גם בצדק), כי רק הוא הרס ורק הוא ימשיך להרוס את הים. מי מדבר על פתרונות יצירתיים לטיפול במצוקת המים בישראל ושימור הכנרת? כנראה שאין טעם לכך, כי ההרס הסופי לא צפוי להתממש בקדנציית השלטון הקרובה, אז למה לשבור את הראש? ומי מדבר על פולארד?
פולארד בכלא זר - ובישראל לא מתביישים נבחרי הציבור, אתם לא מתביישים? בשר מבשרנו יושב בכלא זר, במדינה הנחשבת כידידה, ולא בגלל שהוא פגע חלילה וחס בביטחונה, אלא בגלל שהוא דאג לביטחון ידידתה, ישראל. אמריקה צריכה לכעוס? אנחנו צריכים לכעוס! מידע כל-כך חיוני לישראל צריך להגיע ממדינה ידידותית באמצעות מרגל?
אגב, זכורה לי יוזמה שצצה בעבר, להכניס את פולארד לאחת מרשימות הכנסת ולתבוע לאחר הבחירות את ארצות הברית לשחרור חבר כנסת ישראלי מכהן. מי יודע מדוע יוזמה זו נגנזה?
בכל מקרה, כל-כך קל היה להשיב את פולארד לביתו. אמריקה דרשה מאיתנו ויתורים כל כך כואבים במהלך השנים, ולו היינו מתנים את הסכמתנו לאותם הוויתורים בשחרורו של פולארד, הוא כבר היה מזמן חופשי ואולי אף מאושר. אין אפילו ממשלה אחת מממשלות ישראל מאז כליאתו של פולארד, אשר יצאה נקייה מפרשה זו ושאינה אשמה בהמשך סבלו של יהונתן.
באמצעות השיר הבא שכתבתי ושפרסמתי בעבר, אדגים בצורה הטובה ביותר למה אני מתכוון כאשר אני טוען שיכולנו לעשות יותר. הפעם השיר יופיע עם שינויים קלים. מישהו רוצה להלחין?
- אילו רק אילו רק במהלך הטקס בבית הלבן לפני לחיצת ידו של ערפאת השקרן בעיצומו של האירוע המשודר בכל המדינות כשפניו של רבין במסך ממוקדות בהפתעה, היה פיו פולט, ויוצא בהכרזה: "בלי פולארד... אין חתימה!!!" האם קלינטון היה מוותר על המהלך ההיסטורי? ההסכמים היו מעט נדחים וקלינטון היה מפעיל מכבש לחצים אך להצגת השלום היינו שבים רק כשייסורי פולארד היו מסתיימים. ריבונו של עולם!!! כמה סבל היה אז נחסך. אופס, לא נורא. מותר לטעות קצת רבין שכח, ולפרס כנראה לא איכפת את הזדמנות השחרור עוד ניתן היה לתזמן בהזדמנות השנייה לצד המלך חוסיין בעת החתימה על השלום עם ירדן. אילו רק בטקס השלום עם ירדן בזמן שלבבות ההמון היו פוסקים מפעימתם שהרי זה רגע היסטורי וכעס שתם היה מנהיגנו צועק כבמאי: "עיצרו, חידלו, קאט! קודם את פולארד ועל שאר הסצנה נשוב עוד מעט". האם קלינטון היה מוותר על ההצגה של העיר בגלל סירוב טיפשי לוותר על אסיר? הוי!!! כמה סבל יכול היה להיחסך אילו רק כאשר התבקשנו לבצע ויתורים כואבים רגע לפני הנסיגות והאיומים היו מכנסים מסיבת עיתונאים ואת פולארד אחינו היו בתוקף דורשים. ריבונו של עולם!!! כמה סבל היה אז נחסך. אילו רק לאחר חורבן גוש קטיף לנשיא בוש, שיעור במוסר, היה שרון אז מטיף בעוד בתי הכנסת עלו בלהבות ולנו ירדו כמויות של דמעות איך יכלו אז, את אחינו לנטוש ולוותר על ההזדמנות את פולארד לדרוש? אילו רק לפני ההסכמים השונים בהם נדרשנו לשחרר מחבלים [בין בהסכמים ובין מתוך מחוות של טיפשים] היינו את במת נאומי השלום מנצלים ולאזרחים האמריקנים היינו אומרים: איך אתם דורשים את שחרור הרוצחים בעוד את חיי אחינו [שידיו נקיות מדם] אתם ממררים? והאם נתניהו עמד במבחן לפני שהקריא את נאום בר-אילן? "שתי מדינות לשני עמים" כבר הוכרז ורק אצל פולארד כלום אינו זז הוי!!! כמה סבל יכול היה להיחסך אילו רק שנייה אחת בלבד לפני קבלת מדליית החירות היה פרס מנצל מיד הזדמנות אל המצלמה להסתכל ולדרוש התחייבות ולטעון כי אומנם פולארד בגד במפקדיו והעם האמריקני נעשה מאוכזב אך למנוע מאיתנו מידע ביטחוני האם זה מעשה יותר ידידותי? עם ישראל מרגיש קצת דחוי מאוים באטום ומחוסר בגיבוי ובשר מבשרו אצלכם עוד שבוי אך גם פרס ויתר על המהלך הרצוי שהיה מאפשר לפולארד סיכוי. ריבונו של עולם!!! למה?