עיקר הטיעון של המצפים לש.ש.ש. (שינוי שיטת שלטון) הוא שהשיטה הקיימת איננה מאפשרת לשלטון לשלוט בפועל, אלא הוא נתון למרותן של קבוצות לחץ קטנות הן בתוך המפלגות בהן נבחרו המנהיגים, הן מחוץ למפלגות על-ידי שותפים לשלטון, והן של גורמים מחוץ לשלטון, האינטרסים של אותן קבוצות לחץ לא מביעים את אינטרס כלל הציבור, וכך גולשים המאמצים הלאומיים והמשאבים הלאומיים לכיווני נישה אינטרסנטים, תוך פגיעה באינטרס הכלל.
מרכזי המפלגות, והמפלגות החרדיות הן הדוגמה הקלאסית לגולם לכאורה שקם לכאורה על יוצרו, המנצלים את השיטה הקיימת על-מנת להיטיב עם עצמם, לכאורה על חשבון כלל הציבור.
אך כפי שידוע לכולנו לכל רעיון יש מגרעות, וגם לשיטות השלטון המוצעות יש מגרעות, והפתרון אינו בשליפה מהמותן של רעיונות, אלא בקיבוץ הרעיונות, שיקול היתרונות והחסרונות של כל אחד ואחד מהם, וקבלת החלטה רק על-פי בחינה אמיתית ונכונה של עלות ותועלת.
בואו נעבור לעיקרי ה"תפריט" של אנשי ש.ש.ש. שעימו הם מצפים להפוך את ישראל לגן עדן משילות על פני האדמה.
א) מעבר לבחירות אזוריות או משולבות אזוריות יחסיות בחירות יחסיות (הקיימות בישראל) הן הבחירות ההוגנות ביותר שיכולות להיות, לכל קול כשר יש אותו משקל, לעומת בחירות אזוריות או משולבות (המוצעות על-ידי ש.ש.ש) הנותנות כוח אחד לקול בחיפה וכוח אחר לקול בדימונה. ואנו, אסופה של מהגרים מכל קצוות תבל, בחרנו לנו שיטה יחסית - כי זה מה שהולם אותנו. אסור לנו ליצור שמץ של חשש בקרב עצמנו שיש בנו סקטורים עם דם כחול שכוח הבחירה שלהם רב (או מועט) מכמותם היחסית, וזו תהיה התפתחות ודאית מכל מהלך של חקיקה בתחום זה, כך שגם אם יש תועלות בבחירות אזוריות (או משולבות) הרי שספק רב אם תועלתן תעלה על הנזק הרב שיגרם למרקם החברתי העדין והשברירי שלנו, עקב הדיונים על הבחירות היחסיות.
ב) הגדלת אחוז החסימה אנו, אומת הסטארט אפים, אחד מהיתרונות האמיתיים שלנו היא יכולת לפרוץ, להפוך גרעין לפרח, להפוך רעיון למיליון, להפוך קצת כיפה וקצת ברזל, לכיפת ברזל... (רק לשמור ולתחזק אנו לא מצליחים כל כך) ומה שמבקשים אנשי ש.ש.ש. זה לשים גדר בין היזמות בכלל ליזמות הפוליטית, הם רוצים לשים ספי כניסה גבוהים ליזמים פוליטיים כך שיתייאשו מראש ויחפשו את עתידם בשטח פעולה אחר. האם זה מה שאנו מחפשים? האם אנו רוצים להפוך את בית הנבחרים לכזה שאפשר להגיע אליו רק אם אתה מיליונר או רק בתמיכתו של מרכז מפלגה מסואב? האם אין מקום גם ליוזמות קטנות של השתלבות בעולם המנהיגות שלא דרך הממסד הקיים? האם נהיה סטארט אפיסטים בכל, רק לא בחיים של כל אחד מאיתנו?
ג) חיזוק מעמד הממשלה וראש הממשלה לטענת אנשי ש.ש.ש. ממשלת ישראל איננה שולטת בפועל כי הלחצים המופעלת עליה על-ידי השותפים הקואליציוניים מבחוץ, מרכזי המפלגות מבפנים וקבוצות לחץ אחרות, מאיימים באופן מתמיד על שלמות ה
ממשלה ויציבותה ולכן כל ההחלטות הן בפועל החלטות חיוורות המבטאות פשרות קשות בין הצורך האמיתי של הציבור לבין אינטרסים של קבוצות לחץ.
וראה זה פלא, הרי גם אנשי ש.ש.ש. הם קבוצת לחץ מובהקת המנסה להשפיע על הציבור מבלי שאיש בחר בה (אפילו ח"כ אחד אין להם, ולחרדים יש המון), ברור שאין לה רוב בציבור, ואפילו אם רבים מדברים על הרעיונות של ש.ש.ש. הרי שמעטים מתעמקים בהם - ומכאן שאנשי ש.ש.ש. לא רק שאינם פוסלים את השיטה הקיימת אלא אף משתמשים לקידום האינטרסים שלהם, על חשבון האינטרס של כלל הציבור, ומדובר בקבוצת לחץ קטנה אך עם עוצמה ענקית, אשר כוללת בכירי שו..שו..שו.. (מאיר
מאיר דגן שיהיה בריא, ודיסקין), בכירי מדיה ותקשורת המונים (אייל ארד) בכירי אקדמיה עם ניסיון מר בש.ש.ש. (הפרופ'
אוריאל רייכמן) ועוד ועוד.
ואם קבוצות לחץ עוצמתיות ומשפיעות הן כל כך שליליות וכל כך מפריעות למשילות, הכיצד פועלה של קבוצה זו דווקא יגביר את המשילות?
מסקנות אישיות שלי כל הדיבור על משילות הוא חרטא ברטא, משילות איננה מטרה, משילות היא אמצעי מבין אמצעים רבים.
המטרה של מנהיג, המטרה של מושל היא ליצור חזון טוב ובריא, ולהגשים אותו בזמן ריאלי במחיר הכי נמוך אפשרי.
ודאי שהסביבה חייבת לתת למנהיג את הכלים על-מנת להצליח, והשיטה מגבילה לעיתים את המנהיג, אך זה מבחנו של מנהיג. מי שאינו מסוגל לחזות, ולהגשים בזמן וביעילות את חזונו, אל לנו לבחור בו. ובבחינת הכלים שאנו נותנים בידיו, די לנו בשיטה הדמוקרטית שלנו על יתרונותיה וחסרונותיה, בי היא כלי די והותר על-מנת להבטיח משילות למושלים מוכשרים. ומושלים שאינם מוכשרים ייכשלו גם אם נספק להם את הכלים הטובים ביותר, אשר ראינו כבר שיש נזק ביישומם ומאחר שקרוב לודאי לא יועילו לכלום, עדיף להשאיר אותם בבוידם.
והאם במדינות בהן יש בחירות אזורית, בן אין כלל מפלגות קטנות, ובהן המושל משוריין כמעט אוטומטית לכל תקופת הבחירה האם שם יש משילות? תשאלו את נשיא ארה"ב, תבדקו אתו מה מצב החקיקה הסוציאלית שיזם והוא יגיד לכם שהעוצמה וה"משילות" המוענקים מכוח ה Title היא בפועל 0 והכל הכל תלוי בו אישית וביכולתו להשפיע על אנשים, ללקק ישבנים אחרים, להרגיע קבוצות לחץ, להתפשר, ממש ממש כמו מנהיג טיפוסי בישראל.
והאם השיטה האמריקנית טובה? שיטה בה מנהיג כבול אפילו נוצר מצב שבפועל לא יכול להנהיג, והוא נשאר על הכסא עד תום הקדנציה, תוך יצירת ואקום שלטוני, או לחילופן טוב יותר המצב בישראל, בה המנהיג וסביבתו מתאימים את אורך הקדנציה ליכולת ההנהגה, ובהעדר יכולת כזו חוזרים לבוחרים?
כמו שפקקים הם האחים התאומים של הכבישים, קבוצות הלחץ הן האחיות של המשטר הדמוקרטי, וכמו שכל פתרון בעיות בכבישים מעביר את הפקקים לצומת הבאה, כן שינויים בשיטת שלטון לא יקטינו את קבוצות הלחץ, לא ישנו את השפעתם, לא יקטינו את חובת ההתפשרות ואת ההרגשה שמעטים משפיעים הרבה יותר מחלקם היחסי, אלא רק ישנו את המיקום של הפקקים/לחצים ואת ההרכב שלהם. אם ש.ש..ש. יצליחו אז עוצמת הלחץ החרדי אולי תרד אך הכוח של ש.ש.ש. יעלה ואז הופכת השאלה לשאלה אינטרסאנטית אישית איזה לחץ אני מעדיף ואם מדובר כבר באינטרסים אישיים ומאבקי כוח, אז למה לעטוף את זה באדרת אידיאולוגית? או במעטפת לאומית? לפחות אצל החרדים אנו יודעים שזה מתחיל ונגמר בכסף.
ואם הסכמנו שקבוצות הלחץ הן חלק אינטגרלי ממשטר דמוקרטי, האם לא עדיף לנו המצב הקיים, עם ריכוז מרבית אמצעי הלחץ בקבוצות לחץ פוליטיות/מפלגתיות, אשר כמה שלא יסתירו את פועלם, הם פועלים בפרהסיה, והם גם מתחלפים, או לפחות עומדים לבחירה מידי כמה שנים מה שאין כן בקבוצות הלחץ האחרות?
ומאחר שפקקי המשילות הן עובדה בדמוקרטיה, הכוח לפצח אותם תלוי בעיקר בתכונותיו של המנהיג, הרי עדיף לנו, שיהיו דווקא בעיקר בצמתים המרכזיים, בכנסת, על שולחן הממשלה, בדיון הציבורי, בעיתונות, באשר ברור שאם נמצא דרך עקלקלה לפתוח את הצמתים הגדולים - יתפזרו הלחצים לאזורים הנסתרים מן העין ושם יהיה אסוננו.
יש הטוענים שלנשים של מנהיגים יש השפעה מרובה עליהם, אומרים כך גם על ביבי נתניהו, אז כיום (כדוגמת אילוסטרציה) חייב ראש ממשלה לאזן את הלחץ (הנסתר מן העין ציבורית) של אשתו עם הלחצים של עוד עשרות לוחצים מן הימין ומן השמאל (רובם גלויים לעין), אך אם וכאשר ניתן לו "משילות", האם הוא יפעל תחת הלחץ של אשתו בלבד? האם זה מה אנו מחפשים?
בכל דור ודור קמה לה קבוצה אחרת אשר חורתת על דגלה את שינוי שיטת השלטון בישראל, היה כבר ניסיון שכשל פעם עם הבחירות הישירות לראשות הממשלה, לאחרונה הוטבע מונח חדש, "משילות". כמו בהייטק - מוצר נכשל אז מולידים אותו מחדש בשם אחר, אותה גברת בשינוי אדרת, אולי הפעם ייפול הציבור בפח. אל לנו ללכת שולל (לדעתי) אחרי סיסמאות ש.ש.ש.. זה נכון ששיטת הממשל איננה קדושה, ניתן ואולי צריך לעשות בה שינויים, אך ודאי לא שינויים דרמאטיים, ודאי לא בסגנון המוצע על-ידי ש.ש.ש.
גופים חוץ שלטוניים רשאים להמליץ על שינויים, הדמוקרטיה נותנת לכולנו אפשרות ללחוץ, וגם ל ש.ש.ש. מותר. אך ההתארגנות והלחצים שמפעלים אנשי ש.ש.ש. נראים יותר כניסיון לשפר מצבו של סקטור מאד מסוים בישראל (כולם שווים אבל אנחנו שווים יותר), על חשבון כלל הציבור תוך שימוש באמצעים הנוגדים קיצונית את ה"אידיאולוגיה" של ש.ש.ש., ולכן מומלץ לכולנו לשקול שבעים פעם טרם אנו נותנים ידינו להתארגנות זו, ולמבטאי מדיניותה.
