בראיון המקיף עימו בתוכנית "פגוש את העיתונות", שתל
אהוד אולמרט כמה וכמה אמירות שאינן אמת, ואשר בהחלט יכולות להטעות את מי שאינו בקיא בפרטים - במיוחד בכל הנוגע להליכים הפליליים נגדו. הנה האמירות ובהמשך - האמת.
1)
אולמרט: "התחילה מערכת לחצים מכל החוגים, מכל קצות הארץ ומכל קצות העולם". האמת: מן הסתם לא היו לחצים כאלו מחוגי הימין, שלפי כל הסקרים מהווים למעלה ממחצית מן הבוחרים. מן הסתם לא היו לחצים כאלו מתושבי יהודה ושומרון.
2)
אולמרט: "בנורמות ההתנהגות הללו אני לא רוצה להיות". האמת: מדובר בנורמות שאולמרט היה חלק בכיר מהן. הוא היה שותף מרכזי במהלך הקמתה של קדימה, אשר היוותה גניבת דעת, גניבת קולות וגניבת כספים.
3)
אולמרט: "המשך הרדיפה האישית של פרקליט המדינה נגדי". האמת: אולמרט מאוד אוהב להאשים את
משה לדור ברדיפה אישית נגדו. אלא שהיה זה אותו לדור עצמו, אשר סגר את התיקים נגד אולמרט בפרשת הבית ברחוב כרמיה, בפרשת בנק לאומי ובפרשת המינויים הפוליטיים.
4)
אולמרט: "לדור מצוי בניגוד עניינים אישי". האמת: לדור אכן דיבר בצורה בוטה ושגה קשות בראיון שהעניק להארץ. ואולם, היה זה אולמרט שניסה להכניס את לדור לניגוד עניינים אישי, בכך שהגיש תביעת דיבה נגדו. מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, מנוע מלעסוק בענייניו של אולמרט משום שהיה סניגורו, קיווה אולמרט לנטרל גם את לדור. הוא נכשל בכך, ועובדה שמעולם לא ניסה להעלות בבית המשפט את הטענה בדבר ניגוד העניינים של לדור - שחתום בעצמו על הערעור בפרשות טלנסקי וראשונטורס.
5)
אולמרט: "שתי ערכאות דחו את טענת פרקליט המדינה לחסינות". האמת: משה לדור והמדינה טענו, שדבריו של לדור נגד אולמרט היו במסגרת תפקידו. בית משפט השלום בתל אביב דחה את הטענה לגופה, בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעור המדינה וקבע שהפגם הוא בהכרזת החסינות ולא במהותה. המדינה הגישה שוב את הודעת החסינות, אך לא התקיים בה דיון בשל הפשרה שהושגה בין אולמרט למדינה.
6)
אולמרט: "יו"ר ועדת הבחירות המרכזית [אליקים רובינשטיין] הודיע שאין מניעה שאתמודד".
האמת: רובינשטיין התייחס רק לשאלה האם אולמרט יכול להתמודד לכנסת, והודעתו שיקפה במדויק את המצב החוקי. רובינשטיין לא נשאל ולא התייחס לשאלה האם אולמרט יכול להיות מועמד לשר או לראש ממשלה, לנוכח בג"ץ פנחסי שקבע שמי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירה שיש עימה קלון - אינו יכול להיות אפילו סגן שר. הייתה פה סוגייה משפטית לה שתי פנים, וייתכן שבג"ץ היה נדרש לה, אך אולמרט ממש לא קיבל הכשר גורף להתמודד.
7)
אולמרט: "בית המשפט העליון פסק שאין מקום להגיש ערעור כאשר שלושה שופטים במחוזי מזכים פה אחד". האמת: כותב שורות אלו יודע אותה היטב, משום שהייתה לו הזכות לחשוף את אותו פסק דין. מדובר באמרת אגב של השופטים
יורם דנציגר ו
נעם סולברג, לפיה על המדינה לשקול היטב האם לערער במקרה של זיכוי פה אחד בידי שלושה שופטים במחוזי. זה לא פסק דין, זו לא אמירה מחייבת, ובית המשפט העליון לא התיימר לחסום את אפשרות הערעור הקבועה בחוק ומהווה את אחד מיסודות מערכת המשפט הישראלית.
8)
אולמרט: "חזקה על השופטים שהיו מודעים למשמעות של עונש כזה או אחר. החלטת בית המשפט לא מנעה את האפשרות שאקיים פעילות ציבורית". האמת: בית המשפט המחוזי נמנע מלדון בשאלת הקלון של אולמרט, משום שהוא הקדים וויתר על הזכויות המגיעות לו כראש ממשלה לשעבר וכך השאלה הפכה לתיאורטית. אם אולמרט היה מתמודד לכנסת, ייתכן שהיה מקום לבחון שוב את שאלת הקלון.
9) אולמרט: "אין לי שום אינטרס אישי בבחירות".
האמת: אולמרט היה חבר בוועדה המסדרת של קדימה אשר קבעה את מועמדיה לכנסת. קשה מאוד לראות בכך העדר אינטרס אישי, במיוחד כאשר הוא מדגיש שהיה ונותר חבר קדימה, ובמשפט הבא מכריז על תמיכתו בשאול מופז.
