חג החנוכה שלי זה לא חג הנס ולא חג פך השמן, זה החג בו ההרה עלינו, לעמק ירדנו כדי לחשוף ולגלות את האורות הגנוזים. וזאת למרות שלדור הנכדים והנינים אמשיך להעניק סביבונים עם המסר "נס גדול היה פה". עבורי זה חג של תמרורי אור ולקח היסטורי רב-משמעות לימינו אנו.
ב-166 לפני הספירה מתחיל קומץ אנשים, שהתקבצו סביב מתיתיהו החשמונאי, מנהיג דתי בעיירה קטנה, מודיעין, בשיפולי המדרונות המערביים של הרי יהודה ויוצאים מהלא-כלום המדיני והחברתי למלחמה ערכית ואידיאית. כנגד כל ההערכות מצליח הקומץ הזעיר בגדול ומהר.
כבר ב-כ"ה כסלו 164 לפנה"ס, פחות משנתיים ממועד תחילת המערכה, מגיעים החשמונאים לניצחון מזהיר, שיש השוזרים לו הילה של נס. אני נמנה עם שוללי ההילה של הנס. מקובלת עלי יותר הילה הרואית של אותם מעטים, ש"נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו, העמק ירדנו ההרה עלינו - מעינות האורות הגנוזים גילינו".
על שום מה מת יהודה המכבי לצערי, אחרי הצלחה מסחררת ב-כ"ה כסלו 164 לפנה"ס במאבק צודק להשתתת תכנים סוציאליים צודקים ומתן ביטוי לערכי דת ישראל מול גזירות נפשעות ופוגעניות של אנטיוכוס אפיפאנס, בית החשמונאים עולה על שרטון כתוצאה מאימוץ נתיבים של כיבושים טריטוריאליים, שבינם ובין מלחמת קיום והגנה שהחלה בשנת 166 לפנה"ס אין מאומה.
מותו של יהודה המכבי ב-161 לפנה"ס, ארבע שנים אחרי טיהור בית המקדש, לא היה על הגנה קיומית, אלא חלק מהסתבכות במלחמה לא לנו על מזבח אינטרס זר. חלק מהסתבכות של כמיהה בלתי מרוסנת להרחבת גבולות. כך שלצערנו נפער פער מכאיב בין התחלה אידיאית ערכית ובין המשך שביטויי הסתאבויותיו הקשים נעוצים במידה רבה במלחמות לא לנו.
היכן ומדוע פרץ המרד לפני שנעקוב אחרי המסע הכואב במדרון מ-161 לפנה"ס ועד הסוף הטראגי, מן הראוי שנחזור אל נקודת ההתחלה. חובה לבחון את משמעות המקום שם פרץ המרד ומדוע הוא פרץ?
המרד לא פרץ בירושלים ולא בטבורן של ערים מרכזיות. ראשיו לא היו מבכירי המנהיגות הקיימת. נס המרד מונף לראשונה בשיפולי המורדות המערביים של הרי יהודה. את אש המרד מצית מרכז דתי-
כפרי שהיה מאוד שולי ורחוק מכל מרכזי ומוקדי הכוח העיקריים, שהיו מרוכזים בירושלים, ובעיקר בבית המקדש.
הקריאה "כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי" [ספר המקבים, פרק ב', פסוק 20], המוכרת לנו בלשונה העממית "מי ל-ה' אלי", מושמעת לראשונה במודיעין הקטנטונת. זו קריאה שיש בה שילוב של קבלת המונותיאיזם היהודי עם מאבק להשתתת חברה צודקת.
מה שמצית אלפי לבבות איכרים במורדות הרי יהודה, במידה רבה הייתה מחאה חברתית של מנושלים מאדמותיהם המואסים בקוטביות מעמדית, מואסים בכהונה מנוונת המתמכרת להון ולתרבות יוון. מה שמצית את האש בלבבות המוני הכפריים זו כמיהה למיגור כהונה מנשלת, כהונה עתירת ממון, שגזלה מהמוני כפריים את מקורות הקיום, והותירה אותם ללא הדבר היקר להם ביותר - האדמה.
על בסיס המרי החברתי התעצם המרכיב של שלילת התופעות של התייוונות. יש לזכור שתהליך ההתייוונות דבק למעשה רק בקרב הכהונה השלטת ובקרב אצולת הממון. להתייוונות לא הייתה עדנה בקרב העם העובד, היא לא מצאה לה אחיזה בקרב ציבור האיכרים.
אז מה בעצם הניב המרי? מובן, שאי-אפשר להתעלם מהמלט המאחד, שסחף ביותר את הארץ כולה. זו הייתה השנאה לשלטון הזר, שהגיע לשיאו בימי אנטיוכוס אפיפאנס. ועל כך מעידים הכתובים בספר המקבים [פרק ב', 8-7]: "אוי לי למה יולדתי לחזות בשוד עמי ושוד עיר קודשי לשבת בה בהינתנה בידי אויבים בית המקדש ביד-נכרים. היה היכלה כבית איש נקלה כלי תפארת בשבי הובלו ילדיה הורגו ברחובותיה בחוריה בחרב אויב". המאבק לשחרור לאומי נשזר במאבק לשינוי סדר יום תרבותי-דתי ולשינוי סדר יום חברתי.
היום בספרי הלימוד שלנו מצניעים, ולמעשה הייתי אומר מעלימים את המניע החברתי והמעמדי, שהיה מניע משמעותי, מניע ממריץ ומלהיט את המוני הכפריים לצאת מהלא-כלום, שהיה מנת חלקם, לעבר תקווה ושינוי במישוריות הלאומית הדתית והמדינית.
עכשיו מוטלת עלינו החובה המוסרית לחזור לנקודת ההתחלה ולבחון מה הניב המרד הזה, שתחילתו מעידה ללא ספק על מימוש היעדים הצבאיים-המדיניים ומעוררת תקווה למימוש היעדים הדתיים והחברתיים. במישוריות הדתית אפשר לקבוע ניצחון של רגע ב-כ"ה בכסלו 164 לפנה"ס.
בצער אני מקבל את ההערכה, שדווקא ניצחון צבאי מסחרר בשלבים הראשוניים היה בהמשך בעוכרי בית החשמונאים, שלא מימש את היעדים החברתיים וגם לא את היעדים הדתיים.
התרחקות מהלהבה שהצית מתיתיהו נכון שמעל בית החשמונאים מעיבה עננה כבדה של עוצמות דורסניות של האימפריה היוונית ולאחר מכן האימפריה הרומאית, המכבידות והכובלות, אך אל לנו להתעלם מכשלים פנימיים, שמחייבים אותנו להתייחסות במיוחד במציאות חיינו כיום.
מן הראוי שנשים לב להערכה של פרופסור הרב אפרים אלימלך אוורבוך:
"בית החשמונאים התחיל את דרכו המדינית כלוחם לדת ישראל וזכה לתמיכתם של החסידים ושל נאמני התורה בעם. אולם משעלה על דרך הכיבושים לאחר שהושגה העצמאות המדינית, מתחילה ההתדרדרות המוסרית והפוליטית, התחיל להתבלט ניגוד בין השליטים, שהתקרבו לצדוקים ובין המוני העם הפשוט שהתקרבו לפרושים...".
אם נבחן מה קורה אחרי המוות הטראגי של יהודה המכבי בימי יהונתן 161-143, שמעון 142-135, יוחנן הורקנוס 135-104, אלכסנדר ינאי 104-76, שלום ציון המלכה 76-67, אריסטובולוס 67-63, הורקנוס 63-40, מתיתיהו אנטיגנוס 40-37 - הקו המאפיין זו התרחקות מהאש והלהבה שהצית מתיתיהו ב-166 לפנה"ס. התרחקות מוחלטת מהיעדים החברתיים והדתיים של מרד החשמונאים, התרחקות מאור החנוכה.