מי שמתלבט האם חנוכה הוא חג דתי או לאומי מתעלם מהעובדה שהיהדות מעולם לא הפרידה בין השניים. היהדות בכללה היא שלשלת אחת בת שלוש חוליות, שילוב של תורת ישראל עם תולדות עם ישראל והקשר המתמיד לארץ ישראל. נותקה חוליה אחת - אבדה משמעותן של שתי החוליות הנותרות.
חנוכה הוא חג הניסים: נס הניצחון של מעטים מול רבים, היהודים המעטים והדלים בנשק אך מאוחדים בחוסן רוחם, שלחמו באימפריה יוונית כבירה והצליחו להביסה ולשחרר את מקדשם מעול כובשים זרים, טיהרו אותו וחגגו את חנוכתו מאז ועד היום. תוך כדי חנוכת המקדש, אירע נס פך השמן, כאשר לא נמצא בכל אזור המקדש מספיק שמן כדי להדליק את המנורה. נמצא רק פך קטן ובו שמן שהספיק ליום אחד בלבד. נעשה נס והשמן הספיק לשמונה ימים. לפנינו נס לאומי משולב בנס דתי.
עצם ניצחון המכבים-החשמונאים והצלחתם להקים ולקיים מדינה עצמאית נתפש בצדק כמו נס של ממש, אולם ההיסטוריה מגלה לנו שהעם היהודי זכה לעצמאות לתקופה קצרה בלבד של 79 שנה, שלאחריה היה המרד באימפריה הרומית החדשה, שגרם לאובדן עצמאותנו למשך אלפיים שנה.
בתום 79 שנות מלכות חשמונאי שוב פלשה לארץ ישראל אימפריה כבירה - הקיסרות הרומית, בניסיון לכפות תרבותה ודתה על היהודים, שהתקוממו גם הפעם. חג החנוכה ממחיש לנו את לִקחי הפער העצום בין הניצחון הגדול של החשמונאים, לבין המפלה הנוראה ב"מרד החורבן" נגד הרומאים.
כיצד ומדוע נחלנו ניצחון מזהיר במרד הראשון ונחלנו מפלה אובדנית בשני? כדי להשיב על כך נזכיר כי תקופת העצמאות המדינית הראשונה של עם ישראל נמשכה
428 שנה - מִמָלכוּת שאול ועד המלך צדקיהו (1025-597 לפנה"ס). הישרדות ממושכת זו של עצמאות מדינית התאפשרה רק לאחר שקם שלטון חזק שהצליח לאחד את השבטים המפורדים והמסוכסכים למסגרת מדינית אחת שהקפידה לשמור על מורשת תורת ישראל. קרוב לסוף ימי מלכויות ישראל ויהודה התרופפה הדבקות במורשת והחלה פולשת השפעה של תרבויות זרות לחוגים רחבים וגם לשלטון. אזהרות הנביאים לא הועילו ושתי המלכויות איבדו לבסוף את עצמאותן המדינית.
המרד ביוונים וניצחון המכבים איפשר להקים מדינה יהודית עצמאית שהצליחה לשרוד
79 שנים, מתקופת שמעון הנשיא עד כיבוש פומפיוס (142-63 לפנה"ס). הסיבה העיקרית למפלת המלכות החשמונאית הייתה ההתייוונות המתחזקת שגרמה ליהודים רבים לנהות אחר התרבות ההלניסטית הקורצת ולנטוש את מורשת ישראל. התרופפות לאומית זו שהביאה לשִׂנאת חינם ולמלחמת אחים, גרמה לאובדן העצמאות המדינית בפעם השנייה.
מאז ועד שנת 1948, במשך
2,011 שנים, לא זכו היהודים לעצמאות מדינית בארץ ישראל למעט שלוש שנות עצמאות רופפת בזמן מרד החורבן ועוד שלוש שנים כאלה בזמן מרד בר-כוכבא.
מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד היום נמשכת עצמאותנו המדינית השלישית
64 שנים בלבד. נשאלת השאלה - האם שוב זכה העם היהודי רק בעצמאות מדינית זמנית והאם אפשר שלאחר 70 שנה, 80, 200 או 400 שנות עצמאות יהודית נאבד אותה שוב. עדיין יש השואפים להשמידנו ועדיין רבים במדינה נוהים אחר תרבות מערבית זרה ומתרחקים ממורשת ישראל - אותם תנאים שהביאו לפירוד ומלחמות אחים ואשר גרמו פעמיים לאיבוד עצמאותנו בעבר.
יש כאלה החושבים שעוצמה פיזית היא תנאי להישרדות. ההיסטוריה הלאומית שלנו, ובמיוחד לקח הניצחון הגדול של המכבים המעטים מול היוונים הרבים והחזקים, צריכים להבהיר לנו שפירוד ונהייה אחר תרבויות זרות קוסמות עלולים להביא לאובדן עצמאותנו ואולי אף לאובדננו המוחלט, גם אם נרכוש עוצמה פיזית עדיפה. רק אחדות לאומית ושמירת המורשת היהודית יבטיחו את המשך ההישרדות של העם היהודי כלאום עצמאי במולדתו, שאין לה אח ורע בהיסטוריה האנושית כולה. רק אחדות כזו תבטיח את התגשמות נס חנוכה בימינו - ניצחון ששת המיליונים המעטים מול מאות מיליוני האויבים שמסביב.
