עם פרוץ המשבר בין בני הזוג, וכאשר לצדדים ילדים מתחת לגיל 18- יש להחליט בדבר משמורת על הילדים, וכן קביעת סדרי הראיה.
כלומר- יש להחליט איזה הורה יהיה הורה משמורן , אצלו יגורו הילדים וישהו רב הזמן, ואיזה הורה יקבל סדרי ראיה, ובאיזה היקף - כלומר באילו ימים ושעות ישהו עימו הילדים.
מתי עלולה להינתן משמורת משותפת? במקרים מיוחדים ומתאימים, ולאחר בחינה עמוקה של גורמי מקצוע שונים, כגון עובדת סוציאלית, וכן התייעצות עם הילד (כאשר הוא אינו צעיר מדי)- יתכן ותקבע משמורת משותפת.
במצב זה, שני ההורים הינם משמורנים מלאים, והילדים ישהו אצלם פרקי זמן שווים, ולמעשה יהיו להם שני בתים.
מקרה זה מתאים רק כאשר שני ההורים מעוניינים בכך, ומסוגלים לעשות כן. על האב להוכיח כי הוא מסוגל, מבחינת היקף עבודתו, לשהות עם הילדים זמן רב, וכן כי הוא מסוגל לעמוד בקשר היומיומי עם האם הנדרש לצורך כך.
במקרה בו אב אינו מעוניין לקבל משמורת משותפת, או כאשר הוא חפץ בכך- אולם לא קיימים תנאים מתאימים, למשל כאשר היחסים בין האב לאם גרועים ואינם מאפשרים תקשורת- ביהמ"ש יפסוק לו סדרי ראיה בלבד.
הקריטריונים של ביהמ"ש לצורך מתן משמורת וסדרי ראיה כאשר ההורים לא מצליחים להגיע ביניהם להסכמה בסוגית המשמורת, יש להגיש תביעת משמורת לביהמ"ש על-מנת שזה יקבע למי תימסר החזקת הקטינים.
העיקרון החשוב ביותר לביהמ"ש בעניין החזקת ילדים הוא "טובת הילד". כלומר, ביהמ"ש צריך לבחון איזה הורה מסוגל לגדל הילד בצורה הטובה ביותר, והוא בעל יכולות הוריות טובות.
ביהמ"ש יבחן, בין היתר, את גיל הקטינים, יכולת ההורים לגדל את ילדיהם, טובת הילד ורצונו.
יובהר כי לאחרונה, הגישו ועדת שיפמן וועדת שניט את מסקנותיהם בדבר שינוי המצב הקיים בכל הנוגע למשמורת, בעיקר לגבי חזקת הגיל הרך, וכן לגבי קביעת דמי המזונות, אולם אלו טרם עוגנו בחוק.