בשיחה עם אנשים המשפיעים על מערכת הבחירות מאחורי הקלעים, ניתחנו את תמונת המצב של מערכת הבחירות הזו, את הסיכויים, הסיכונים, היתרונות והחסרונות של המפה המצטיירת. לאחר שהגענו למסקנות, הנחתי על השולחן אוהל עשוי פלסטיק שקניתי בחנות לצעצועי-ילדים.
המבטים התמוהים הסגירו את העובדה שהמעשה השיג את מטרתו. "מה זה?", נשאלתי.
"זהו הקוד הגנטי של הבוחר הישראלי", עניתי.
חצי דקה של דממה, והמון מבטים שהוחלפו, עד שמישהו העז לומר: "רוצה להסביר?"
"כן", עניתי, "אחרת לא הייתי עושה את המחווה הזו".
מטבע הדברים, לא אצטט מילה במילה. אבל, הנה ההסבר מוגש באופן שלא יסגיר פרטים מזהים מהשיחה ההיא.
פראיירים סדרתיים חברים, האוהל הזה מכיל את הקוד הגנטי של המצביע הישראלי. זהו מאהל הפראיירים, ויש בו בערך 100 מנדטים. כל אחד יכול לקחת אותם. כדי לקחת אותם, צריך להבין אותם. לדעת מה מתניע אותם לפעולה, מה מניע אותם להמשיך בפעולה, ומה מרגיע אותם ומאפשר להם לחדול מפעולה.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, הפראיירים לא מחולקים בין ימין לשמאל, או בין דתיים לחילוניים. גם לא בין עשירים ועניים או בין יהודים לערבים. הפראיירים לא מחולקים בכלל. יש להם מכנה משותף אחד, הם פשוט פראיירים.
מה מגדיר פראייר? קודם כל אלה שלא מצביעים הם פראיירים, כי הם מקבלים את היכולת להשפיע אבל לא עושים בה שימוש. ומעבר לאלה שלא מצביעים, יש את הפראיירים שמצביעים ואז מגלים שלא הצליחו להשפיע, והם מוצאים את עצמם באותו המצב שבו נמצאים אלה שלא הצביעו בכלל. מכאן שהגדרת "פראייר" היא - מי שלא משפיע.
כלומר, כל מי שלא מרוצה מהמצב ולא מצליח להשפיע על המצב - הוא פראייר. ומאחר שרוב אזרחי ישראל מקטרים כל היום, במשך ארבע שנים ברצף, מן הסתם הם אינם מרוצים מהמצב. אם לא הצביעו בבחירות הקודמות, או הצביעו ולא שיפרו את מצבם - הרי הם פראיירים!
מכאן, שפראייר הוא מי שלא מצביע, או מי שמצביע ולא משפיע, או מי שמצביע ומשפיע על מצבו לרעה. יש לנו בערך 100 מנדטים של פראיירים סדרתיים.
פראייר זו לא טעות אלא השקפת-עולם יהונתן גפן כתב, במסגרת הכבש השישה-עשר, את המילים לשיר "איך שיר נולד". הפראייר נולד באותה הדרך, כמו שיר. "זה מתחיל מבפנים, ומתגלגל החוצה...".
הפראייר לא יודע שהוא פראייר. הוא באמת מאמין שהוא עושה את הדבר הנכון.
להיות פראייר זה לא תחביב, זה מקצוע. המקצוענות של הפראייר הולכת ונרכשת עם הזמן, הפראייר משתבח. ככל שהוא חוזר על אותה הטעות יותר פעמים, כך הוא הופך להיות פראייר מושלם. צאן קל לטרף של הפוליטיקאי המיומן.
כי להיות פראייר זו לא הבחירה הראשונה של אף אחד. אבל איכשהו, יוצא שכולם בסוף פראיירים. כי יום לאחר הבחירות, שנייה אחת לאחר שהצביעו למועמד שלהם, רגע לאחר שהיללו את המועמד בכיכרות, הרעיפו עליו שבחים, סיפרו כמה הוא טוב, וישר, וחכם ומקסים, רגע אחד לאחר מכן - מתחילים הקיטורים.
לא הפוליטיקאים הופכים את המצביע לפראייר. אלה המצביעים שעושים זאת לעצמם. הפוליטיקאים לא בוגדים במצביעים, אלה המצביעים שבוגדים בעצמם. כי להיות פראייר, משמעו לעשות עסקה גרועה. לתת למועמד את קולך בשמחה, ולאחר מכן, לאכול את הפירות הבאושים בעצמך.
איך מזהים פראייר? הפראייר מצביע קבוע לאותה המפלגה. הוא נענה לקריאה "הביתה". הוא רואה את עצמו "חרדי" אז הוא חייב להצביע לחרדים, או שהוא רואה את עצמו "ימני" אז הוא חייב להצביע לימין, או הוא רואה את עצמו "ספרדי" אז הוא חייב להצביע למפלגה "ספרדית".
לפראייר יש דפוס קבוע. דפוס קבוע לא חייב להיות "מפלגתי". יש פראיירים שהולכים שבי אחר אישיות קוסמת וכריזמטית, ויש שמתקשים לבחור ולהחליט, אז הם יעבירו את זכותם להחליט למישהו אחר, וילכו שבי אחר הרעיון של "המרכז".
את הדפוס הקבוע של הפראייר אפשר לחשב מראש ולדעת לאן הוא ילך, מה מניע אותו, מה גורם לו לחזור הביתה או ללכת שבי אחר דמות הקוסם. הפראייר הוא פראייר כי הוא צפוי. דפוס ההצבעה שלו קבוע וידוע מראש.
איך מנצלים פראייר? ברגע שזיהית דפוס של פראייר, אפשר לנצל אותו. למשל, אם אדם נכנס לחנות, ואני המוכר יודע מראש שהוא קונה, אני אמכור לו את המוצר שנכון לי למכור לו, במקום את המוצר שנכון לו לקנות. בנוסף, אני אחייב אותו במחיר שנכון לי לחייב אותו, כי אדע שאני לא עומד בתחרות מול מוכרים אחרים. הוא ממילא יקנה אצלי, אז שייקח את המוצר שאני תקוע איתו, וישלם את המחיר שאני ארוויח ממנו הכי הרבה. פראייר הוא קונה שבוי של סחורה אידיאולוגית.
ברגע שהסתיימה מערכת הבחירות, כל הפראיירים מפרקים את מאהלי המשנה שלהם, ומתכנסים שוב למאהל המרכזי. משלמים מיסים שהולכים למקומות הלא נכונים, משרתים במילואים ומקטרים על המתחמקים, זורקים עגבניות על הפוליטיקאים ומתלוננים. במאהל הפראיירים יושבים נציגים מכל המפלגות ומכל הזרמים.
הרי יום לאחר הבחירות, המועמד שקיבל את הקול שלך לא מסוגל לזהות אותך. יום לפני כן הוא חיזר אחריך, שלח לך הודעות טקסט, חיזק אותך, ואם הוא ליכודניק, הוא אפילו היה בחתונות של הילדים, בבריתות של הנכדים, ובא לאכול מופלטות או לדחוס עוד סופגניה באחד החגים. אבל רגע אחרי הבחירות, המועמדים כבר נמצאים במקומות אחרים. המועמדים יודעים היטב, שגם אם הפראיירים מתחלפים, הם תמיד חוזרים. שתי סיסמאות נבובות ומשומשות, ארבע מילים, לא צריך יותר. סטיקר עם סיסמה בכחול-לבן, נקודה אדומה או קו ירוק מתחת לאיזו מילה, והופ, הפראייר שוב בכיס, הרי זו מחלה.
איך מפסיקים להיות פראייר? שלב ראשון הוא להבין את המערכת. אין זהות אינטרסים בין הפוליטיקאים והמצביעים. זה משפט חשוב מספיק כדי לחזור עליו שוב. אין זהות אינטרסים בין הפוליטיקאים והמצביעים.
המצביעים רוצים לדעת מה יקבלו בתמורה להצבעתם, בעוד שהפוליטיקאים רוצים לשמור על עמימות מרבית, באופן שבו העמימות תשרת אותם לצרכי מו"מ על מקומם בקואליציה. יש סיבה טובה למה
שלי יחימוביץ',
יאיר לפיד ו
ציפי לבני, לא מכריזים היום: "לא אשב בממשלת נתניהו".
הסיבה לכך היא לא טובת המצביעים, אלא טובתם הם. הפרשנים מטעמם כמובן ימכרו את הסיבה כאילו היא טובת המצביעים, ומצביעים ממחנה הפראיירים באמת יקנו את ההסבר. כי אם כולם אומרים, כנראה שזה נכון. אז זה לא נכון! הדבר היחיד שנכון בסיפור הזה הוא ששלוש המפלגות הללו הן בעלות אותו אינטרס, והוא הפוך לאינטרס של המצביע. המצביע שלא רוצה עוד ממשלת ביברמן, חייב לדרוש התחייבות מפורשת. התחייבות כזו אומנם עובדת לרעת הפוליטיקאים, אבל היא לטובת המצביע שלא רוצה את ביברמן.
הפראייר הימני רוצה ביטחון, ולכן הוא משלם מחיר גבוה בעד ה"ביטחון" שהוא קונה מהסוחר הממולח בחנות הימנית. בתמורה ל"ביטחון" הוא משלם כפליים בכלכלה. שלטון הימין מצליח למכור "ביטחון", במחיר כפול. אם המצביע הימני היה מתעורר ומבין שהכלכלה של נתניהו טובה רק לעשירים, הוא היה מבין שהוא קונה "ביטחון" במחיר מופקע, פשוט, כי הוא פראייר.
מה קיבל המצביע הימני בתמורה להתחייבות של נתניהו: "
ממשלה בראשותי תמוטט את שלטון החמאס"? בתמורה קיבל המצביע הימני שחיקה מתמדת בשכר, ירידה חדה בכוח הקנייה, עליית מחירי הדיור, בית-חולים באשקלון שאין מימון למגן אותו, ואוניברסיטה חדשה באריאל. ולצד כל אלה, מה באמת קרה עם החמאס? הוא קיבל מדינה ומעמד בינלאומי בחסות נתניהו!
אין שמאל, אין ימין, בטח שאין מרכז, אין חרדים, אין חילונים, אין ספרדים, אין אשכנזים, אין כלום - יש רק פראיירים! 100 מנדטים כאלה! ובניגוד לאימרה הידועה, הפראיירים כן מתים. פשוט, בדרך אל מותם הם ממשיכים להיות פראיירים, ומולידים עוד פראיירים, שבתורם יהיו גם הם פראיירים חדשים.
אז זה לא שפראיירים לא מתים. הם מתים. אבל בדרך אל מותם - הם גם משלמים. כמה פעמים. כל החיים. עד שהם מתעוררים. ואם יש להם מזל - הם עדיין בחיים.
