לקראת הבחירות הקרבות, נשמע הרבה על הצורך בקידום הקשר עם אבו-מאזן, במהלך מדיני ובהסכם. הבעיה היא שמדובר בטחינת מים, רק למען יראו וישמעו ולא לתוכן ולמעשים ממשיים. אבו-מאזן, לצערנו אינו מייצג את העם הפלשתיני, אולי פלג התומך בפת'ח והחמאס גם בעזה, וגם ביו"ש מתנערים ממנו.
בחגיגות המיוחצנות בעזה, למרות "המכה" שחטפו ב"עמוד ענן", התייחסו
חאלד משעל והניה בזלזול לאבו-מאזן, שלדעתם מוכן לוותר על זכות השיבה, לחזור לגבולות 67 ובמיוחד לעגו לעובדה שבראיון לאודי סגל (ערוץ 2) - הצהיר שהוא מוכן לוותר על צפת. כשאני רואה את הפוליטיקאים, במיוחד מגוש מרכז-משאל מדברים בלהט על פרטנר בדמות אבו-מאזן, כמו בוז'י הרצוג, פואד בן-אליעזר,
יאיר לפיד, עופר שלח וכמובן הדודה
זהבה גלאון, עם שלושת המנדטים, בא לי לצחוק ולבכות לסירוגין.
פואד, להזכירכם, שהתהדר ביחסיו הטובים עם מובארק ניבא בוודאות ובביטחון, שאין מה לדאוג לו, הוא יושב חזק ולא יקרה לו כלום. התוצאה - מובארק חולה מובס על אלונקה, מאחורי סורגים והאיסלאמיסטים בשלטון.
הפוליטיקאים שלנו תומכי הגרסה המדינית של אבו-מאזן נראים ונשמעים, לאור המציאות, כחיים בעולם וירטואלי, נטושים מהמציאות המעשית, חיים בפלנטה אחרת והעיקר, מאמינים בסיפורים של עצמם עד כדי שכנוע פנימי.
הדרך שלהם מזכירה לי בדיחה/סיפור בנוסח אלף לילה ולילה. חקלאי ערבי זקן, נח בצהרים, תחת עץ מטיל צל ליד ביתו, ילדים שובבים משחקים סביב ומפריעים את מנוחתו עד שזה נמאס לו והוא צועק לילדים: "מצד שני של הכפר יש עץ תאנים בשלות, אז מה אתם עושים פה, רוצו מהר לשם". הילדים שומעים בקולו רצים לשם בדהרה. עוברת חצי שעה, שעה והילדים לא חוזרים. אומר לעצמו החקלאי - "הילדים לא חזרו בטח יש שם עץ תאנים בשלות", והוא קם והולך גם הוא לחפש אותו.
כך גם פוליטיקאינו - מפריחים תיאוריות ומתחילים להאמין בהן, כשהצד השני עומד וצוחק מהצד. מזלנו שמאז תוכנית החלוקה ב-47 הערבים הם הם שמתנגדים לכל הסדר והסכם וכאשר הם נזכרים כעבור 65 שנה, שאולי טעו הם ממשיכים לטעות, וחמאס עזה מצילינו מידי התומכים בהסכם ובנסיגה.
להערכתי, בעוד 65 שנה יתברר לפלשתינים שהם טעו פעם נוספת ויכלו לקבל הסכם טוב והגיוני בתקופת ברק - ערפאת ובתקופת אולמרט/לבני - אבו-מאזן, ושוב פספסו את ההזדמנות ההיסטורית. צריך להיות נאיבי, אטום או אוטיסט פוליטי כדי להאמין שאפשר לעשות הסכם עם אבו-מאזן, לפי עמדת ישראל על גבולות בטוחים, מדינה מפורזת ושמירה על נקודות אסטרטגיות ביו"ש, לרבות הגושים הגדולים.
צריך להיות נאיבי או אוטיסט מדיני כדי להאמין שאפשר לדבר תכלס עם חמאס, לאור העמדות שהם מציגים לאחרונה, ולאחר נאום השנאה, ההשמצה וההסתה של משעל בעזה. העובדה שמדברים איתם בעקיפין על החזרת שבויים/חטופים - תמורת אנשי חמאס, אינה אומרת דבר בכל הנוגע לשיחות פוליטיות או הסכם כלשהו עם ישראל.
גם אם לא נגיע להסכם, לא תהיה מדינה דו-לאומית, אין סיכוי, אין מקום, אין בסיס וחבל לאיים בכך. אם הפלשתינים שעדיין מקווים למדינה עצמאית לא ימהרו, הדרך למדינה תיעלם להם באופק ואולי יישארו עם מנהל אזרחי עצמאי מקומי. לכן לקראת הבחירות צריך להיות ריאליים להביט למציאות בעיניים עכשוויות, לראות מה האפשרויות, לא לפחד, לא לגמגם, לא להיבהל מארה"ב, הקהילייה האירופית ויתר דורשי טובתנו.
המבחן בקלפי צריך להביע את הבחירה במפלגה או בגוש שיש לו סיכוי ריאלי לנווט את המדינה בשנים הבאות למדינה עצמאית, ריבונית, חזקה בביטחון, בכלכלה, לא מפחדת, לא נכנעת ולא מתקפלת בפני פריצים בארה"ב ובאירופה.