במשך שנים נפסקו תשלומי איזון במסגרת תוכניות לאיחוד וחלוקה (תוכניות הקרויות רי-פרצלציה) כך שאם פלוני קיבל פחות זכויות ברי-פרצלציה, הוא קיבל תשלומי איזון ומנגד - מי שקיבל יותר, חויב בתשלומי איזון.
על-פי הנוהג, הוועדה המקומית היא בבחינת הבנק המממן הגובה מאחד ומשלם לרעהו. איחור בהעברת תשלומי האיזון מחייב בתשלום ריבית פיגורים 9%. כמו-כן, מי שקיבל תשלומי איזון ישלם מס שבח ואילו מי ששילם מחויב במס רכישה. והנה, ביהמ"ש המשפט פסע עתה עוד צעד, וקבע שמימוש זכויות שכזה, מחויב גם בתשלום היטל השבחה!.
לאחר מבט מעמיק בנבכי התוספת השלישית לעניין היטל השבחה ולאחר בדיקת הרציונל בענייני רי-פרצלציה, פסקה כבוד השופטת בן אור בבית המשפט המחוזי בירושלים, כי יש מקום בחיוב בהיטל השבחה, בשל העיקרון שצוין לעיל.
על פניו נדמה כי יש בקביעה זו טעם רב. אולם ישנם גם טעמים כנגד פסיקה זו הואיל ומדובר כאן למעשה במכירה כפויה וכידוע מכירה כפויה (כמו הפקעה), פטורה מהיטל השבחה.
אך למה לעצור בהיטלי השבחה? אם נמשיך את הקו הזה, של חיוב במס שבח, מס רכישה והיטל השבחה, יכולות כעת הרשויות לדרוש לחייב גם בתשלום של אגרות והיטלי פיתוח, בהתאם לשלל חוקי העזר, שיש לכל רשות מקומית בשטחה.
אבל לא רק היטלי פיתוח. בית המשפט למעשה פותח פתח לחיוב במע"מ. הלא מימוש כזה, כאשר מדובר בקרקע השייכת לעוסק, מחויבת במע״מ ומנגד - מזכה בקבלת חשבונית מע״מ ובניכויו כדין של סכום המע״מ הכלול בחשבונית (ואגב כידוע בטבלת הקצאות בתב"ע של רי-פרצלציה, היא חייבת להיות מאוזנת).
אז מי יבדוק מי מחויב במע׳מ ומי לא? ואיך נאזן בדיוק בין כל חייבי המע״מ?!
פסק הדין הזה יוצר לטעמנו סיטואציה בעייתית עבור בעלי קרקעות שנכפית עליהם פרצלציה שכן כעת מישהו צריך להחליט, האם מכירה כפויה כזאת, במסגרת הליך רי-פרצלציה, מהווה מכירה.
יש שיאמרו כי לאחר שפלוני קיבל כסף, עליו לשלם את כל המיסים האפשריים. אחרים יטענו כי מדובר בפעולה כפויה, שיכולה להיות מחויבת במס רק אם יש הוראת חוק ברורה (כמו מס שבח, מע׳מ וכו').
לסיכום, מדובר במצב חדש שיש להיערך לו, הן מצד הרשויות לתכנון ומצד בעלי קרקע, אבל התוצאה הישירה שלו היא - המשך התייקרות הנדלן בארץ, והמשך הגדלת נטל המיסוי הממשלתי והמוניציפלי.
מעתה, ניזהר כולנו גם כשננשום, אולי גם על זה יוטל מס, מי יודע?
