השליח של האור הוא חתן האור

"יצחק גנוז מחפש כל חייו את האור, ואת האור הראשון קיבל בבית החם, בחינוך היהודי הערכי, שספג בבית אבא, שינק בצמא מפיה של אמו היקרה. יצחק גנוז איבד את הוריו בשואה, ואותו אור גנוז שהנחילו לו בבית, אותו אור יקר נשאר עִמו תמיד: תמיד חיפש את דמותם, לרגע לא פסק מלבקש את קרן הנוגַהּ של אותם ימים. בכאב נשבר כתב: הֲיֵשׁ עוֹד מִי הַזּוֹכֵר אֶת אִמִּי

אוֹ שֶׁאֵין כְּבָר מִי שֶׁזּוֹכֵר אוֹתָהּ. החשש מאובדן הזיכרון העיק עליו - ותמיד ראה בכתיבתו, ביצירתו ובפעילותו הספרותית - ממד של שליחות, מחויבות נאצלת להנציח מה שהיה, את דמויות העבר, את מורשת הוריו. גנוז השתדל לכל אורך כתיבתו ופעילותו כיוצר וכעורך להעביר את רוח הזמנים ההם, את דיוקן הדמויות שעיצבו דור שלם. הם היו בעיניו לא רק אנשים אלא סמלים. הימים שחלפו היו קשים, והמשורר תיעד הכול לאחר חלוף הכול, ולנו הותיר מלים, שיישאר לנצח כרקוויאם לעבר שחלף, תפילת קידוש החיים לאלה שהיו ואינם: בְּהֶמְיַת רְגָשׁוֹת כִּתְפִלַּת עֲשָׂבִים

נָשָׂאנוּ אֶת זִכְרָם עִם הָרוּחַ. השירה של גנוז מפגישה את דור שרידי השואה עם דור הצברים, שמסמלים את התקומה והישראלי החדש. את הנוגה הקסום שלו הנחיל יצחק גנוז לכולנו, את החובה הקדושה לספר את הכול. אנו כאן כדי להוקיר את החזון שלו, את החובה לספר ביציאת מצרים, את החובה לזכור את העבר. יצחק גנוז יודע, שהמלים לא תעמודנה במלאכה הכבדה הזו לתאר זוועה שמעבר לבינת אנוש. והמלים שלו נותרות לעולמים כואבות, חדות, שורטות. כך הוא כותב, וזאת אסור לנו לשכוח:

אֲנַחְנוּ שָׂרַדְנוּ כְּדֵי לְסַפֵּר,

הַאֻמְנָם נֵדַע לְסַפֵּר?

כִּי דַּלָּה הַשָּׂפָה, וְאָזְלָה הַמִּלָּה,

קָפְאוּ הַשְּׂפָתַיִם מִדַּבֵּר. יהיה הטקס הזה, טקס חתן האור, לתעודה ולעדוּת. הנה בא אלינו משורר ויוצר, ניצול השואה, מפקד כיתת מעפילים, האיש השליח בא עם הלפיד משם. הוא נושא בתוכו את הכָּאן ואת השָם, את הגוֹלה ואת האָרץ. את החיים ואת המתים. את היידיש ואת העברית. הכול צָפוּן בתוכו. הטקס הזה יהיה לעדות, עדות שהשליחות ניצחה, שהפליט מהאקסודוס אכן נישא על ספינה בשם 'יציאת מצרים' - וכאן הוא זכה להיגאל. האור הזה מפציע שוב, האור הזה מחבר אותנו לָרוח, להיסטוריה, למקור. אור שמשמעו אהבת ישראל, אור שמשמעו גאולה. כל חייו ראה יצחק גנוז את עצמו כשליח הנושא את האור. חתן האור שלנו הוא יצחק גנוז - והאור שלו הוא בשבילנו האור הגנוז. מכב"י - מי כמוך בחתנים יצחק!".

המקאמה לכבוד יצחק גנוז

וזוהי המקאמה שקראנו לכבודו בתום הטקס - מקאמה מאת הרצל ובלפור חקק לכבוד חתן האור יצחק גנוז. גנוז הוא החתן העשרים בסדרת הטקסים של פרס חתן האור: יצחק גנוז - השליחות והאגדה/ הרצל ובלפור חקק הסיפור של יצחק גנוז נשמע כפרק בתנ"ך או כחידה/ אבל כשכל הפרטים מצטרפים יחדיו/ זה יותר מסיפור, זו אגדה! יצחק גנוז חי את המסלול של האומה כולה/ הוא נשם כל חייו את המתח המתמיד בין גלות לגאולה/ נולד בשנת 1927 - שנת תרצ"ז/ וכל הדרך שעבר מאז/ פשוט לא תסולא בפז סיפורו חושף דרך חיים שמסמלת את כל התמורות,/ את החלוציות, ההעפלה, השואה, כל הקורות, / ובכמה שורות ננסה לספר את סיפורו, סיפור של דור/ את האיש שחי את חיי עמו בחושך ובאור:/ יצחק גנוז נולד בעיר לידא שבפולין/ וחש את דרך האומה מן החשיכה אל הטרקלין/ הלפיד של האור תמיד היה עמו ולפניו/ כי את החינוך הזה לקח עמו, כיקר מכל זהב. את חינוכו ספג ממשה ויהודית גֶנוֹזביץ, הוריו היקרים./ הם דאגו להנחיל לו חינוך עברי, חינוך ערכּי שהכיל את כל העיקרים./ את תשתית המורשת קיבל יצחק בבית ספר "תרבות"/ וכבר אז ראו בברק שבעיניו, כמה יקרה לנפשו הזהות והיהדות. הבולשת עקבה אחר המשפחה, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה/ נאסר אביו, עקבותיו נעלמו כמו לא היה./ האם ושלושת הילדים הוגלו לסיביר הקרה,/ והילד יצחק נאלץ להתמודד עם רוע הגזירה. הלפיד כמו נפל, קם בחטף עולם של חשכה,/ וחיי המרורים היכו בילד ובמשפחה./ אלה היו שנים של נדודים, של סבל וצרות,/ שם בסיביר עבדו בני המשפחה בפרך, בכריתת יערות./ פרק קשה בחייו התרחש בתקופת המלחמה,/ ועם תום הקרבות חיפש גאולה, חיפש נחמה. יצחק הבין, שעליו להמשיך לשאת את אבוקת האור,/ לעזור לכל הניצולים להגיע אל הדרור./ בפולין ארגן קבוצת ילדים, קבוצה נפלאה/ והיה ממפקדי הכוחות שסייעו לניצולי השואה./ הם חצו גבולות ועלו על הספינה "אקסודוס", ספינת המעפילים,/ ואלה היו הימים המרתקים בחייו, ימים היסטוריים וגדולים. באונייה עבר תלאות, אך זו הייתה ספינת חייו, יציאת אירופה תש"ז/ ואת הימים ההם רשמה ההיסטוריה בעט של זהב ושל פז./ הוא הגיע לארץ כמתנדב מגויס של הגח"ל - ולבו לָאוּמה פועם,/ לבש בגאווה מדים, וּבקרב חיינו רשם פרק כציוני וכלוחם./ מאז כל חייו פסע בעוז במסע למען העם,/ לתרום, לחזק את העברית, לחקור את האסון שהיה שם. כל חייו פרסם מחקרים בנושאי פולקלור ותרבות/ ונאבק למען העברית במסירות, ללא לאות./ זכה בשלל פרסים על הישגיו, יבול מבורך/ מפרס עמו"ס ופרס ראש הממשלה ועד פרס עמינח. יצחק גנוז פרסם שירים על אותם ימים, על אותן תלאות ביער,/ ובין ספריו - 'מעבר לגשרון העץ', 'הכיסופים והסער'/ כתב גם את הספר 'במעגלי הדובה הגדולה'/ ותמיד המשיך לחלום על הגאולה. יצחק פרסם מחקרים על השואה ועל התקומה,/ חקר את שמות המשפחה למען האומה./ כל חייו היו דרך חתחתים לא קלה, מאבק מתמיד שלא תם,/ וכך המשיך להעפיל כל חייו, למען קהילתו, למען העם./ הכול זָכר ונָצר, דבר לא יִשָכח,/ ועל כך נברכהו, ועל כך יבורך! / ביום זה שהוא יום חַגו,/ נשיר לו מזמור/ ונאמר לו באהבה / אחינו אתה, יצחק, אחינו הגיבור/ ובכבוד נעטֵר אותך - בכתר חתן האור!!