המתיחה והאתיקה התאבדותה של האחות האנגלית, שמסרה מידע חסוי על הזוג המלכותי לצמד השדרנים האוסטרלים, בעקבות מתיחה, חייבת להדליק נורה אדומה לגבי גבולות המתיחה. עם כל הכבוד לעסקי הבידור ולרייטינג, אי-אפשר לסכן חיי אדם בגִינם, ולכן סוף מתיחה במחשבה תחילה. יש לשקול היטב את השלכות המתיחה והשפעותיה האישיות והנפשיות על ה'קורבנות' הנמתחים.
מעֵבר לכך, ראוי לקבוע גבולות אתיים וקווים אדומים למתיחה, ולעגן אותם בחוק. כך למשל מידע חסוי, רפואי ביטחוני כלכלי או אחֵר, אִיומים, שימוש בנושאים טרגיים (ובראש וראשונה השואה), כמו גם הטחת עלבונות וכדומה, ייאסרו למתיחה.
עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהקלוּת הבלתי נסבלת של מסירת מידע רפואי חסוי בטלפון מצד האחות, מבלי לבדוק את זהות הדוברים מעבר לקו, גם אם הם הזדהו כנסיכים. כפי הידוע לי, בקופות חולים ובמרפאות השונות חל איסור למסור מידע רפואי בטלפון, ואפילו בבנקים, כשמדובר במידע פיננסי, מוודאים את זהות הפונים הטלפוניים. דומה כי גם בעידן התקשורת הגלובלית, כשהשמיים הם הגבול, עדיין כל אדם - אף אם מדובר באישיות ציבורית או ידוען - זכאי לחלקת א-להים הפרטית שלו. תנו למוּסר לנצח!
המצלמה לא משקרת הדרישה לפסול את בחירתה של ח"כ חנין זועבי, לכנסת הבאה, היא דרישה לגיטימית. למרות כל ההכחשות החוזרות ונשנות שלה את הטענה, שהמשט הטורקי היה טרוריסטי, אי-אפשר להתעלם מהסרטון באינטרנט, שבו היא מצולמת בקרבת מחבלים, העומדים לירות בחיילי צה"ל. כידוע, המצלמה לא משקרת. תמונה אחת שווה יותר מאלף טענות שלה, כאילו מדובר במשט
הומניטרי למען עזה.
אין מדובר אפוא בחופש הביטוי הלגיטימי ובפרובוקציה בלבד, אלא במתן יד לטרור. אם ח"כ כהנא, ראש תנועת כ"ך המנוֹחה, נפסל על דיבורים בלבד, איך זה שזועבי, המשת"פית לטרור, עוד לא בחוץ? די להתייפיפות ולפחד מפני 'מה יגידו' בדעת הקהל הערבית והעולמית! זוכרים את דברי בן-גוריון שהעיקר המעשים? להפך, עלינו להוכיח נחישות, כי נחישות זו הרתעה.
מי ישמור על השומרים? דומה שההשוואה בין פרשת האופנובנק מספר אחת, רוני ליבוביץ, לפרשת האופנובנק מספר שתיים, גבי קורסונסקי, מהווה סוגיה מרתקת, שעוד תילָמד בחוגי התקשורת.
לא נעים לומר, אולם פרשת האופנובנק הראשון עשתה הרבה יותר כותרות מזו של עמיתו, והייתה להצגה הכי טובה במדינה. זאת לא רק בגלל שליבוביץ היה המוביל בתחום, אלא לא פחות משום שהיה מדובר בסלב, בן של משפחת עשירים ידועה, הבעלים של חברת 'עץ הזית' לשעבר. אין ספק שהשילוב של כסף, יצרים, מירדף נצחי ואופנוע, כשהשודד היה מין רובין הוד מודרני עשיר, אשר הפך את החיים לסרט אקשן ארוך, כבשו את לב הציבור וכלי התקשורת.
אולם גם אם האופנובנק השני נְטול זוהר זה, אי-אפשר להתעלם מחומרת הפשע שלו בהשוואה לליבוביץ. קורסונסקי, הוא לא רק שודד סידרתי, אלא חשוד ברצח מאבטח של בנק בבאר יעקב, בעוד עמיתו השתמש באקדח צעצוע בלבד. אם ליבוביץ נידון ל-18 שנות מאסר על עבירות רכוש, הרי על קורסונסקי לקבל על-פי חוק עונש מאסר עולם פלוס, בגין רצח וגניבה. יש לראות בחומרה גם את העובדה שהאיש הוא שוטר מג"ב בעֲברוֹ, והשאלה הקלאסית היא אפוא, מי ישמור על השומרים?
לא לדוספוביה אין ספק שד"ר מיכה גודמן, מרצה למחשבת ישראל, על-פי מוצאו ורקעו (מאם גיורת), מתאפיין בפתיחוּת, המקנה לו את יכולת הגישור בין דתיים לחילונים, ובין היהדות לעולם המערבי.
ד"ר גודמן מצביע בראיון עיתונאי על הסתירה בין העובדה שהקב"ה ברא את כל העולם, ומתוקף עובדה זו כל בני האדם שווים, לבחירה בעם ישראל כעם הנבחר. ולא היא. נכון שהעובדה, שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, מחייבת שוויון זכויות לכול. אך כפי שבני אדם נבדלים זה מזה בהזדמנויות וביכולות שלהם, מבחינת כשרונות, יופי, ותכונות אישיות, כך גם במישור הלאומי.
ייחודו של העם היהודי, כעם סגולה, אין פירושו, חלילה, התנשאות על עמים אחרים. ההשתמעוּת של ייחוד זה היא גאווה בערכים היהודיים, והקרנתם לעולם כולו. התואר הזה רק מחייב אותו להיות אור לגויים, ולשמש להם מודל לחיקוי.
יתר על כן, דומה כי אחרי שהחֶברה החילונית נחשפה לארון הספרים היהודי, שהפך לידידותי לציבור הרחב, השלב הבא הוא להסיר את אִיוּם המצוות, המרחף מעל פּנֵי חילונים וגם דתיים רבים כאחד, ובמילה אחת - התמודדות עם הדוספוביה (הפחד מפני הדת).
המצוות (כן, זוּ לא מילה גסה) אינן באות להכביד על האדם, אלא הן כלי להַעֲצָמָה אישית ולאומית. בדומה למשקולות, המפַתחות את שרירי הגוף, כך המצוות (מלשון צוותא), המקיפות את כל תחומי החיים, מחברות את האדם אל פנימיותו, אל נשמתו ואל בוראו, ותורמות לפיתוח אישיותו ולגיבוש זהותו היהודית. לכן ראוי שד"ר גודמן ירים את הכפפה להביא לשינוי תודעתי זה בהיבט המעשי של היהדות.
