מְעַז יָצָא מָתוֹק הֲרֵי חִידָה שֶׁחָדוּ אוֹתָהּ כְּמוּסַר הַשְׂכֵּל מְעַז יָצָא מָתוֹק וּדְבָשׁ מְלַיִשׁ מִי יְכַלְכֵּל תּוֹצְאוֹת חֲלוֹמוֹתָיו לֹא יָכַל יוֹסֵף לְפַלֵּל טָעַה בַּשִּׁקּוּל אָבַל בַּסּוֹף נִפְלָאוֹת חוֹלֵל מְעַז יָצָא מָתוֹק כְּשֶׁיָדַע כִּי טוֹב לִשְׁתּוֹק וּמִשֶּׁפָּתַח פִּיו בְּדִבַּת אָחִים נִשְׁלַח רָחוֹק וְנֶעֱנַשׁ עַל כִּי שַׂם גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ לִצְחוֹק כִּי צַדִּיק הָיָה יוֹסֵף לָכֵן מְעַז יָצָא מָתוֹק וְהַלֶּקַח טֶרֶם נִלְמַד וְהַפַּטְפֶּטֶת חוֹבֶקֶת צַדִּיק וְרָשָׁע בּוּר וְחָכָם כְּמַחָלָה מְדַבֶּקֶת מוֹצִיאִים דִּבָּה כִּמְעֵין חובָה וּלְלֹא סִבָה וְלוֹקִין בְּצָרָעַת כְּמִרְיָם וְצַעַר רַב וּדְאָבָה משמעות החלומות הכפולים אנו עדים בפרשה זו להתגשמות כל החלומות, שחלם יוסף וחלומות שפענח לשרים שישבו אתו בבית הסוהר ובפרשה זו מתגשמים חלומות פרעה שגם אותם פענח יוסף. אצל יוסף ואצל פרעה החלומות הופיעו בשנתם בזוגות, אלא שמרכיב החלום שונה. בעוד אצל יוסף אֶחַד אֲלֻמּוֹת של שבולים בשדה קציר, השני כוכבים, שמש וירח. כאן המסר בשני החלומות משותף, המנבים כי אחיו עתידים להשתחוות לו שנאמר: והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. (וישב לז/ז) בחלומו השני על השמש והירח והכוכבים נאמר: השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי.(וישב לז/ט) ואילו פרעה חולם שני חלומות דומים בהקבלתם. אחד על שבע פרות יְפוֹת-מֵרְאֶה וּבְרִיאֹת בשר,(מא/ב) אוכלות שבע פרות רעות-מראה ודקות בשר (מא/ג,ד) והשני חלם על שבע שִׁבֳּלִים עלות בקנה אחד בריאות וטובות(מא/ה) אך השני: שבע שִׁבֹּלִים דקות וּשְדוּפֹת (מא/ו) בולעות שבע השבלים הבריאות והטובות. המסר משני החלומות פרות טובות מראה בולעות פרות רעות מראה ושבלים טובות בולעות שבע שבלים שדופות . בעוד אצל יוסף המסר בשני החלומות היא שאחיו , אביו ואמו ישתחוו לו, לכן גם חלום אחד מספיק למסר. אולם אצל פרעה דרושים שני חלומות כדי לתאר המצב של מצרים בארבע עשרה השנים הבאות על פרעה ועל מצרים. האחד על מצב טוב במצרים והשני על מצב רע במצרים. והנה בפרשה שלנו חלום פרעה מפוענח על-ידי יוסף על-ידי זה הוא עולה לגדולה, עוד בטרם התגשמו חלומות פרעה, כי פרעה הבין שיש לפניו איש חכם.
החיים והמות ביד הלשון אמרה זו מקבלת משמעות מציאותית בפרשת מקץ, כי הרי בחלומות יוסף שספרם לאחיו המיטו עליו אסון ואילו פענוח חלומות פרעה הביאה עליו תשועה. מכאן שדבור שלא במקומו מביא אסון ודבור במקומו מביא תשועה ברם חכמינו אמרו: מפי שמעון בן רבן גמליאל אומר, כל יָמַי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה; ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה; וכל המרבה דברים, מביא חטא (א,טז [יז]. אם נסתכל על הנעשה סביבנו, נמצא כי הפכנו מרצוננו מורים של אויבנו. עשינו בפטפטת אין סוף שהייתה במרוצת מבצע עמוד ענן, על נצחונו של חמס ועל כי הוא מתכונן לחגיגת הנצחון החמס קנה את הדברים ונהג כך. החמס מדבר על נצחון למרות כִּשְׁלוֹנוֹ בלהרוג אזרחים רבים מישראל, ולמרות ההרס של מִבְנֵי שִׁלְטוֹנוֹ והרס מאגרי טיליו וחיסול מְשַלְחֵי הטילים אחד אחד ובראשם חיסול ראש הנחש הוא ראש "הטבחים" . נצחון למרות עשרות האלפים התושבי ברצועה שנעו ונדו ללא מסתור ונשארו חסרי בתים בנטשם אותם מפחד תגובת צה"ל , נצחון למרות שנאלץ חמס לנהוג כמו חזבאללא, להמנע על כרחו מלשלח שוב טיל על ישראל. נצחון למרות שמנהיגיו יצאו מחוריהם רק כאשר ישראל הבטיחה שלא יחוסלו. נצחון למרות אזלת ידם לסלק את ישראל מן המציאות כהצהרותיהם הנבובות, למרות כל אלה שחוגגים נצחון מדומה, קנו את הרעיון מפרשנינו . זה נצחון פירוס כאשר הם נכנעים ושמים את בני עמם טפשים, שאינם מבחינים בין מַכִּים לְמֻכִּים, בין תְּבוּסָה לְנִצָּחוֹן, בין אמת לשקר, בין מציאות לדמיון, הם דוחפים אותם לצהול בפה ולכאוב בלב, ולאמר במקום הובסנו , נצחנו, כל זאת אך ורק כדי להצדיק קיומם וגם להקניט את ישראל. דרך נלוזה זו מזכירה את הכיבוש הַמְדֻּמֶה של תל אביב על-ידי המצרים הירדנים והסורים במלחמת ששת הימים. כשם "שכבשו אז כביכול את תל אביב" , כיום במבצע עמוד ענן, "נצחו" את ישראל במלחמה, בכך שהם "כבשו את עזה וסביבתה". למה כל זה קורה אצל חמס ופת"ח ואירן וסוריה וטורקיה , כי אנו מסיעים בידם שלא במודע, על-ידי פטפוטי הסרק שלנו כאומרים להם, לנהוג כך כדי להצדיק את מפלתם, בפרשנויות אין ספור בטלוויזיה ובכתב לא למדנו דברי חז"ל שאמרו: מרבה דברים מביא חטא.
משענת קנה רצוץ סוף פרשת וישב מספרת לנו כי יוסף מפענח החלומות , פענח חלומו של שר הטבחים של פרעה, לפיו הוא ישתחרר מבית הסהר ויחזור על-כנו. אז בק יוסף מהשר: כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך.....והזכרתני אל פרעה (וישלח מ/יד)אלא שהשר לא זכר אותו וישכחהו.(וישלח מ/כג) . על זה נאמר, משענת קנה רצוץ, במקום להשען על אל עליון שנתן לו את הכושר להיות חכם ולהגיע לגדולה בהינצלו ממות בטוח, יוסף שם מבטחו באדם בשר ודם, על כן נענש בשנתיים נוספות בבית הסהר שנאמר בפרשתנו: ויהי מקץ שנתיים ימים (מאותו פענוח לשר ואותה בקשה שיזכור אותו) ופרעה חלם... חלומות שפרטנו אותם קודם לכן. החלומות הכניסו את יוסף לבית הסהר והחלומות הוציאו אותו משם. זה מביא אותנו אל מצבנו בימינו כשמדובר על השענות על מדינות אחרות , שיעמדו לצדנו וילחמו לנו, זו היר השענות על קנה רצוץ. כי הנסיבות משתנות , מי שהיה לפני זמן מה ידיד (טורקיה שהייתה בין הראשונים לקשור קשרים עם ישראל וראשונה שקבעה השגרירות שלה בירושלים) נהיה עוין ומי יודע אם לא אויב כאותן מדינות המבקשות לסלקנו מן העולם.
השמירה על יחודיות ישראל ועל אמונתו אנחנו בימי החנוכה ושבת זו היא שבת שביעי של חנוכה, המביאה אותנו לנאמר בתפילת שמונת ימי החנוכה: על הנסים על הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות. לזכר הגבורה שגילה העם השומר על יחודו של עם ישראל מול גזרת ביטול היחודיות הזאת והפיכתו ככל העמים. כדי להיות ככל העמים היה עליו לנטוש את אמונתו ותרתו אך רוב העם סרב לקבל את הגזרה ונלחם לביטולה והיה אותו חלק מן העם מוכן למות על קיומה, כי ראה בקבלתה משום מחיקת עם ישראל מן העולם. אולם היו אז כאלה כמו שיש דוגמתם בימינו, שהשלימו עם הגזרה ואחרים אף חמדו אותה וְהִתְיַוְנוּ . האם למדנו דבר מאותו אירוע שנקרא ימי החנוכה. חלק למד וחלק אחר עדין מִתְיַוֵּן . נחזואל הקמת המדינה או חידוש קוממיותנו בתשכ"ח נמצא עצמנו עומדים באותו מצב בו עמדו מתתיהו ובניו ואנשיו. אז כבימינו עמדו מעטים מול רבים, למרות שהיו חלשים ודלי אמצעים מול חזקים. הצליחו לגבור על הרשעים זרים ומתיונים, זה היה בנגוד לכל הגיון. הַמִּתְיַוְנִים דאז ושל ימינו בקשו לטשטש את היחוד של ישראל כבעל תכונות קיומיות חזקות הנשען על תורתו. אשר העמים בסופו של דבר אמצו אותה, אך מתכחשים לאמור בה ומחפשים לפגוע בעם שהביא אותה לעולם. כל ההתרחשויות בפרשת יוסף מוליכים אותנו אל הצורך בחיזוק האמונה ובקיום החוק והמשפט שבתורת ישראל , שעקרונתיה הם: להשאר אדם אך בצלמו ובדמותו של אלהים. ןלנהוג בצדק עם הַגֵּר הַגָּר בתוכנו גם ביתום ובאלמנה בכל תחומי החיים, מבלי לשכוח את העיקר שהוא: השמירה על יחודיות עם ישראל ועל אמונתו . יש לזכור כי העולם דומה לגלגל המסתובב כל הזמן,ואנו בתוכו פעם מוצאים עצמנו מעלה ופעם מטה. כל שצריך. לקבל את המציאות על עליותיה ומורדותיה. ועם ישראל לעולם חי וקים.
אָכֵן יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁנִּהְיֶה מִקְשָׁה אַחַת כַּמְּנוֹרָה וְנֵלֵךְ בְּגָאוֹן לְאוֹרָהּ וְנַגִּיעַ לַמַּטָּרָה בְּתִפְאֲרָה יִשְׁמְעוּ עַמִּים וְיִרְגָזוּ עַל הַתְּשׁוּעָה וְהַגְּבוּרָה וְיָגוֹזוּ מַחְשְׁבוֹת זֵדִים,וְאָז תַּעֲלֶה עָלֶינוּ נְהָרָה גָּם יְדִידִים יֶדְעוּ כִּי רַק בְּעָצְמָתֶנוּ עַמֶּנוּ בוֹטֵחַ וְלֹא יַפְחִידוּנוּ אוֹיֶב צַר מֶלֶךְ אוֹ קֵיסַר מְנַבֵּחַ כִי מִבְטָחֶנוּ צוּרֶנוּ וְרַק בְאֱמוּנָתֶנוּ נִחְיֶה וּנְנַצֵּחַ וְשׁוּב לֹא יַעֲלֶה עַמֶּנוּ כַּצֹּאן לַטֶּבַח עַל הַמִּזְבֶחַ כִּי" מָעוֹז צוּר" יְשׁוּעֲתֶנוּ וְרַק לוֹ נָשִׁיר וּנְשַׁבֵּחַ עַד שֶׁבְּמוֹרִיָּה יִכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתֶנוּ שָׁם לוֹ נְזַבֵּחַ.