מפלגת העבודה תחת אזהרת השמאל הקיצוני

המפלגה לא הייתה בעברה שמאלנית רדיקלית. ואולם מזה שנים רבות היא ניגררה ע" קבוצה נאיבית של השמאל המדיני הקיצוני (מר"צ ושלום עכשיו) שישבה בהנהגתה שגרמה לכשלונה האלקטורלי והציבורי. למרות ההתלהבות מהסקרים, המנבאים למפלגה הצלחה גדולה בבחירות, ראוי לא להיסחף ולא להגרר פעם נוספת לסכנה של הפיכת המפלגה ל"מר"צ חדשה", לאחר כשלונה של מר"צ המקורית הישנה ששקעה. חסידי האידיאולוגיה הטוטלית (חידוד מסרים!) בנושא המדיני והחברתי, שקולם השתלט על המפלגה והנהגתה החדשה, לא מבינים שהפוליטיקה הראלית משמעותה מיצוי של פשרות אפשריות והכרחיות בנסיבות משתנות, ולא מיצוי של אידיאולוגיה טהורה ומושלמת, אך בלתי אפשרית במשטר דמוקרטי הבנוי על קואליציות וקונצנזוס לאומי. גמישות אידיאולוגית היא המפתח להשגת השלטון. ואילו נוקשות אידיאולוגית טוטלית בלתי מתפשרת היא מתכון לכשלון אלקטורלי. האילוזיה שניתן לכבוש את השלטון באמצעות אינפוזיה אידיאולוגית נכשלה בריאליה. גם הימין וגם השמאל נטשו עקרונות ואמונות בתוקף הנסיבות שלא מאפשרות הגשמת חלומות והשקפות עולם רצויות. רוב הניבחרים החדשים לא הפנימו מסקנה זו וממשיכים למחזר ולדקלם טקסטים ישנים שכשלו.

לאן מובילים הניבחרים החדשים בעבודה?

• פעם נוספת חוזר וגובר תהליך ההיגררות של רוב חברי ההנהגה החדשה אל עבר עמדות ודעות של השמאל המדיני הקיצוני.

• על-פי רקורד הדעות האישיות של רוב עשרים הניבחרים החדשים, וכמה מאלה שמיד אחריהם, לכולם יש זיקה ותמיכה בשמאל המדיני הקיצוני הזהה למר"צ ולשלום עכשיו.

• העבודה איננה שמאל", לרובם של הניבחרים החדשים יש אחדות דעות קולקטיבית של שמאל מדיני, וחלקם אפילו קיצוני ופוסט ציוני. זאת בניגוד לעבר, שתמיד הייתה בהנהגות העבר נציגות של בעלי דעות הראליסטיות הניציות, המנוגדות לשמאל הנאיבי. הטקסטים של מר"צ ושלום עכשיו הם דומיננטים אצל רוב הניבחרים החדשים.

• 20 הניבחרים החדשים מייצגים אומנם מגוון של גילאים, עדות, מקצועות, ישיובים, תחומי עיסוק ופעילות, ואולם אינם מייצגים ומשקפים את מגוון הדעות בנושאים המדיניים והביטחוניים.

• לרובם של אנשים אלה שנבחרו, שהם בעלי זיקה לשמאל המדיני הקיצוני יש צורך מתמיד להוכיח שהם "השמאל האמיתי" (למרות ששלי יחימוביץ הצהירה שהעבודה היא לא שמאל), דבר שגורם להם להקצין עמדות ולהצדיק את העלילה שישראל תמיד "אשמה" ופלשתין תמיד צודקת, במציאות בה אנו מצויים, ללא הסכם וללא שלום.

סכנה אורבת מבפנים משמאלנים קיצונים

רוחות מהפכניות של שמאל מדיני וחברתי קיצוני נושבות ומשתלטות בעבודה החדשה בסיסמה: "ביטחון OUT, רווחה IN. פתרון לפלשתין". כמה מהמצטרפים החדשים למפלגה, שזכו בבחירות הפנימיות למקומות בכירים מפתיעים, הגיעו כפליטים פוליטים, מהגרי עבודה שחיפשו תעסוקה מזדמנת בכנסת, באמצעות מפלגת העבודה. הם העידו על עצמם כאנשים שנידבקו מזמן בחידק האידיאולוגי הסוציאליסטי. הם זכו לפרס הכניסה לכנסת בזכות "אראלה" ממפעל הפיס הפוליטי של מפלגת העבודה. הם זכו בבחירות אך ורק בזכות היותם מפורסמים בתקשורת, ללא שום וותק והשקעה של פעילות מפלגתית. זו הייתה התנחלות פוליטית של אנשי שמאל קיצוני בסיוע פנימי. שליש מ-20 הניבחרים הם עיתונאים: מירב מיכאלי, סתיו שפיר, נינו אבסדזה, נחמן שי, שלי יחימוביץ, מיקי רוזנטל.

לסיכום

באירוע סיום הבחירות הפנימיות, והצגת 20 הניבחרים הראשונים, השתבחה היו"ר שלי יחימוביץ שלדעתה זו רשימה מאוזנת ומדהימה שגם בחלומות הטובים ביותר "לא יכולתי להעלות על הדעת הרכב כזה". האמנם? - ספק גדול. בחירתם של מירב מיכאלי, נינו אבסדזה, יוסי יונה, דני בן סימון, יריב אופנהימר, סתיו שפיר ונוספים, צובעים את מפלגת העבודה בצבעי מר"צ. כמה מאנשים אלה הם פיגוע אלקטורלי. ספק רב אם רוב חברי ותומכי המפלגה מזדהים עם דעותיהם.