שלא נזדקק חלילה אי פעם לשכמותן, ובכל זאת לא ניתן להימלט מהן. מודעות האבל הפכו זה מכבר לחלק אינטגרלי מחיינו השוטפים ומדי יום מעטרות מסגרותיהן השחורות את דפיהם של אמצעי התקשורת ואת לוחות המודעות ברחוב.
אחרי ככלות הכל, בצד לווייתו של המת, זהו מן הסתם הכבוד האחרון שחולקים באמצעותן לנפטר. הנוסח שלהן איננו אחיד, מגוון למדי ונתון לשיקוליו האישיים של מי שמבקש להיפרד דרכן ממי שהלך לעולמו.
"בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים"... הוא הנוסח השגור ביותר ככותרת המודעה, המתנוססת מעל שמו של הנפטר, שנועדה לכבד את זכרו של המת. נוסח מקובל לא פחות הוא זה המבשר בכותרת את מותו של פלוני ש"הלך לעולמו" וש"נפרדים בכאב ובצער" ממנו. בואריאציה יש גם נוסח שהמנוח "נרדם למנוחת עולמים".
ים נוסחים
מותו של מי שנפטר ממחלה סופנית מצוין במודעות האבל כ"נגאל מייסוריו". וכשמבקשים להדגיש שהאיש נפטר בטרם זמנו, הרי שמציינים זאת ב"הלך מאיתנו בטרם עת", ובלשון ציורית יותר: "נקטף באיבו". להבדיל באלף אלפי הבדלות, הרי חייל שנהרג במערכה צבאית מצוין כמי ש"נפל על משמרתו" או כמי ש"מצדיעים לזכרו".
מי שמבקשים להנציח במיוחד את זכרו של המת מציינים זאת ב"אהובנו הבלתי נשכח". מי שמת לא רק מוות טבעי, אלא התברך גם בכך שהגיע לגיל מופלג, זוכה למודעה בנוסח "נפטר כשהוא שבע-ימים" או: "הגיע לשיבה טובה". ובוואריאציה: "נרדם למנוחת עולמים", או: "שקע בתרדמה נצחית".
בים מודעות האבל יש ייחוד לאלה של המגזר הדתי, בהן זוכה הנפטר לנוסחים כמו "נפלה עטרת ראשנו", "אוי לנו כי שודדנו", "נקרא לישיבה של מעלה", "ניצחו אראלים את מצוקים" ו"ברוך דיין האמת".