חשבון הדולרים ששלי יחימוביץ' שכחה

מקרה אחד שבו ראש הממשלה רבין ז"ל היה מעורב הוא התיק שניצב בפני בית המשפט העליון, בספטמבר 1993, אשר התבקש להכריע בשאלה אם סגן שר הדתות רפאל פנחסי, בממשלת רבין, צריך להתפטר מתפקידו לאחר (דגש על לאחר) שהוכן נגדו כתב אישום בגין עבירות על חוקי המס ועל חוק מימון מפלגות. פנחסי סירב להתפטר, וראש הממשלה דאז, יצחק רבין, סירב לפטר את פנחסי, כאשר כתב האישום הוגש. היועץ המשפטי דאז יוסף חריש, התנגד נמרצות לעמדתו של רבין, מיהר להצהיר כי לא יוכל להגן על עמדה זו בבית המשפט, כלומר, חריש לא יוכל להגן על העמדה של רבין ראש הממשלה שלא לפטר את פנחסי למרות כתב האישום. רבין בתגובה, במקום לפטר את פנחסי, פעל לפטר את חריש. (הוא אכן "הוחלף" לאחר תקופה.) בכנסת פעלו חברי סיעת העבודה בצוותא עם ח"כ של שס נגד הסרת החסינות של פנחסי. בסופו של דבר משפט פנחסי הסתיים בפלילים. בשנת 1997 הרשיע בית משפט השלום את פנחסי בגין העברת כספים שלא כדין, וגזר עליו 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס. לעומת ליברמן שהסיר מרצונו וביוזמתו את החסינות, כדי לעמוד לדין, מהי מורשת רבין, בהתמודדות דווקא נגד הסרת החסינות של סגן שר? כנגד שלטון החוק? היש למעשי רבין קשר עם המנטרה בשימוש העבודה "הון ושלטון ועולם תחתון"?

מקרה נוסף מוזכר בספרו של מרדכי גילת, "קללת דרעי". גילת מציין בספרו כי בקיץ 1993 הפרקליטות מגבשת כתב אישום נגד שר הפנים אריה דרעי באשמת שוחד ומרמה, אבל ראש הממשלה רבין ומקורביו רוקמים תוכנית סודית להציל את דרעי מכתב האישום. האם כך התנהג שר החוץ ליברמן? רבין נפגש עם היועץ המשפטי לממשלה חריש ומפעיל עליו מכבש לחצים שיוותר על כתב האישום. חריש מסרב בכל תוקף. נוצר עימות חזיתי של רבין מחד-גיסא ושלטון החוק מאידך-גיסא. האם ליברמן הפעיל לחץ על היועץ המשפטי יהודה וינשטיין שלא יגיש נגדו כתב אישום? בעקבות זאת מנסה רבין, ראש הממשלה, להדיח את חריש עוד לפני שתוסר חסינותו של דרעי. כלומר רבין, להצלת דרעי, "התחבא" מאחורי החסינות הנתונה לחבר כנסת וניסה "למשוך" זמן כדי להביא יועץ משפטי לממשלה חדש, ותוך כך פעל ל"החלפתו" של היועץ חריש. וזאת מתוך תקווה שהיועץ החדש, שיתמנה אחרי חריש, "יקבור" את תיק דרעי. כמובן שבסופו של דבר רבין נכשל. ומה עשה לעומת זאת שר החוץ ליברמן? שלח ביוזמתו מיד מכתב ליו"ר הכנסת לבטל את חסינותו כדי שיעמוד למשפט ומיד. ליברמן לא התעמת עם אנשי החוק כמו רבין מול היועץ המשפטי לממשלה. איזה הבדל... "הגרון העמוק" שמתקשר אל מרדכי גילת, בספרו, אומר לו כך: ”התפקיד שלך ושל התקשורת הוא למנוע את זה”. כלומר, למנוע את "החלפת" היועץ חריש בגין עניין השר דרעי. ואז הידיעה על כתב האישום נגד דרעי, שר הפנים, מתפרסמת בכותרות הראשיות של התקשורת, ורבין כמובן רתח מכעס. והסוף ידוע, דרעי הורשע ונאסר. חריש "הוחלף". אין ספק שזוהי אחת הפרשות האפלות ביותר בתולדות הפוליטיקה בישראל הנחשפת בספר הזה. רבין כראש ממשלה שיחק בה תפקיד מרכזי שלא מחמיא בלשון המעטה. כלומר, מהי מורשת רבין בהתמודדות נגד שלטון החוק? האם היא מייצגת היטב במנטרה שבשימוש דהיום בקמפיין של העבודה "הון ושלטון ועולם תחתון"? או לצורך השוואה, האם זו ח"כ שלי יחימוביץ' שלא תשב בממשלה עם יצחק רבין לו היה חי? השר ליברמן מעולם לא התעמת עם אנשי התביעה הכללית ולא עם היועץ המשפטי לממשלה. איזה הבדל...

ועוד מקרה שהוא קודם מבחינה כרונולוגית, בו קשור ראש הממשלה רבין ז"ל בעימות עם שלטונות החוק בגין כתב אישום. זהו ניהול חשבון דולרים משותף שניהל בסניף בנק נשיונל, בכיכר דופונט אשר בבירת ארה"ב וושינגטון. בגין הגשת כתב אישום לא רצה רבין להתפטר, ושוב פעם התעמת עם היועץ המשפטי לממשלה, הפעם עם אהרן ברק. ומה עשה במקרה דומה שר החוץ ליברמן? בשעתו התפרסם שהעיתונאי דן מרגלית הוא שגילה והביא לידיעת הציבור בשנת 1977 את חשבון הדולרים הלא חוקי של יצחק ולאה רבין. אלא שכשנה קודם לכן, קיבל העיתונאי יגאל לביב מ"העולם הזה" מידע על חשבון הבנק הלא חוקי הזה של לאה ויצחק רבין. לביב ואורי אבנרי, העורך הראשי, פנו אל יצחק רבין (לא לאשתו) והזהירו אותו שימהר ויסגור את החשבון ויטשטש את העבירה פן תתגלה ותפורסם במוקדם או במאוחר. רבין לא התרצה ולא דאג לסגור את החשבון. אבנרי ולביב החליטו שלא לפרסם את הידיעה אז, מאחר שלדבריהם הם חששו שפרסומה עלול לגרום לנפילת ממשלת רבין ולעליית הליכוד לשלטון. רבין כידוע הובך עם פרסום דבר קיום החשבון על-ידי העיתונאי דן מרגלית כעבור מספר חודשים. כידוע, רבין חזר משליחותו כשגריר ישראל בארה"ב בשנת 1973 ודבר קיום החשבון פורסם על-ידי מרגלית בשנת 1977. על-פי עדות פקידת הבנק נשיונל, זה היה חשבון פעיל על-ידי שני בעליו וזה לא היה רק "חשבון שלא נסגר". ממצאי החקירה הראו שהכספים שנצברו בו היו מהכנסות של הרצאות בעת היות רבין שגריר, וגם לאחר מכן כח"כ. תוך כך, עלתה גם השאלה של אמון, שהרי מדובר על הכנסה לא מוצהרת בעת מילוי תפקידים ציבוריים ממלכתיים ובזכות תפקיד ציבורי. כשנחשף החשבון התנהל מאבק פוליטי משפטי מוזר ובזוי מטעם העבודה. שר האוצר דאז בממשלת רבין, יהושע רבינוביץ', מהעבודה, טען שעד אותה העת הוטל "רק" קנס כספי על מי שעבר "עבירה דומה", של החזקת מטבע חוץ בחשבון בנק שנמצא בחו"ל, שלא מדווח. אפשרות ברירת קנס ניתנה רק לחשבונות עם סכומים "נמוכים". שר האוצר יהושע רבינוביץ' לא טרח ולא מיהר להטיל "רק קנס". אי-הטלת הקנס באה גם כדי למנוע הגשת כתב אישום. ושוב, בהסתמך על עדות פקידת הבנק נשיונל, התברר ליועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, שהחשבון מתנהל על-ידי שני בני הזוג, והחשבון רשום על שם שני בני הזוג, ושגובה הסכום בחשבון איננו "נמוך" כלל ועיקר, ושהחשבון לא נסגר; ומשראה גם את התנהלות ההתחמקות של השר הממונה, שר האוצר רבינוביץ' בעניין, הורה ברק להעביר את התיק ממשרד האוצר לטיפולו. היועץ ברק המליץ על העמדתם לדין של רבין ואשתו לאלתר. רבין התנגד. אז הגיש לו היועץ המשפטי לממשלה אולטימטום: "הברירה בידך - להתפטר או שיוגש נגדך כתב אישום פלילי". ראוי להדגיש שרק בעקבות האולטימטום, ולא לפני כן, ולא כהודאה יזומה, התפטר רבין מראשות הממשלה. ובתמורה, רק אחרי ההתפטרות, המליץ ברק שלא לתבוע את יצחק רבין, אלא רק את אשתו לאה. משנשאל אהרן ברק מדוע הביא לדין "רק" את לאה רבין, השיב: "בעצם התפטרותו עקב עניין זה, לקח רבין אחריות מלאה לקיום וניהול החשבון". אלא שעובדתית רבין "התפוטר". ולידיעת ח"כ יחימוביץ', שר החוץ ליברמן בעניין "השגריר לבלארוס" לא "הפיל" את התיק על אשתו כמעשהו של רבין. ליברמן לא עשה מעשה כזה כפי שעשה לכאורה אפילו היועץ וינשטיין בעצמו כשהפיל תיק על אשתו. איזה הבדל... לאחר שרבין למעשה "התפוטר", פרסם העיתון "ניו-יורק טיימס" כי לרבין היה בחשבון 90,000 דולר, וכי לא שילם מס על הכסף, לא בישראל ולא בארצות-הברית, וכי לכאורה היו לו שני חשבונות ולא אחד. באותה עת התגלה כי גם לשר החוץ לשעבר אבא אבן, גם הוא מהעבודה, היה חשבון דולרים בארצות-הברית שאיננו מדווח לרשויות המס לא בארץ ולא בארה"ב. אבן הצליח לגייס עדויות שלפיהן היה לו אישור להחזיק בחשבון ולא הוגשה נגדו תביעה.

פרשת "חשבונות הדולרים" עמדה ברקע הבחירות שלאחר מכן, יחד עם שערוריות ופרשיות שחיתות אחרות הקשורות למפלגת העבודה. להלן כמה מהן: לאן נעלם הכסף של קרן הפנסיה של פועלי הבניין? השר אברהם עופר התאבד והמועמד לנגיד בנק ישראל, איש מפלגת העבודה, אשר ידלין, נחשד והואשם בשחיתות. ידלין נשלח לכלא. ואם במורשת עסקינן, ראוי להזכיר את שתיקתו של ח"כ בוז'י הרצוג בעת שנחקר במשטרה בעניין העמותות. כל חשבונות ה"דולרים" הללו מונחים עכשיו לפתחה של ח"כ יחימוביץ'. כלומר, מה באמת עומד מאחורי המנטרה של העבודה "הון שלטון ועולם תחתון"? האם זה בא לסמל את תולדות מפלגת העבודה, זו שבנתה את הארץ? האם זה בחזקת "טובל ושרץ בידו"? חומר למחשבה ראויה טרם השימוש במנטרה הזו היא "טול קורה מבין עיניך". ובסייפי ייאמר, במיוחד לח"כ יחימוביץ', כמו שיצחק רבין ז"ל חזר בשעתו לפוליטיקה, למרות מקרה חשבון הדולרים, ולמרות שלאחר מכן המשיך והתעמת והתעמר עם שלטונות החוק, המוזכרים בדוגמאות שלעיל, כך כנראה שר החוץ ליברמן יחזור לפוליטיקה. כנראה מהר יותר, בדרך של - ללא חסינות מהכנסת, ללא התעמרות וללא עימות עם שלטונות החוק. אבל איזה הבדל... ועוד הרהור: לו ליברמן היה בעד הסכמי אוסלו, ולו הסכים לנסיגה מלאה לגבולות 67', ולו הסכים לומר שהפלשתינים צודקים - במקרה כזה, אין ספק שהתקשורת הייתה מזדרזת להבליט כלא חשוב את מקרהו המשפטי. זה לא כך, כי התקשורת איננה אובייקטיבית ולכן לא אמינה. וגם, מצד שני, מה הייתה אומרת התקשורת על יצחק רבין ז"ל שבאמתחתו שורה ארוכה של מקרי התעמרות ועימות עם שלטונות החוק, ריצה אחרי חסינות בכנסת, הכל כדי לברוח מכתב אישום, לו היה נגד הסכמי אוסלו? נגד נסיגה לגבולות 67'? ואומר שהפלשתינים לא צודקים? האם התקשורת הייתה טוענת אז שרבין היה מושחת? חומר למחשבה. ואכן, בקמפיין שלה, "הון ושלטון ועולם תחתון", מתכוונת מפלגת העבודה לעצמה ומתנהלת בבועה של "טובל ושרץ בידו". לאור פעילותו הענפה של רבין ז"ל נגד שלטונות החוק, זו צביעות לומר מטעם יחימוביץ' שהיא לא תשב בממשלה שבה ליברמן משרת כשר.