הבחירות בפתח והציבור הישראלי מתוסכל מכך שמחנה השמאל דוהר שוב אל כישלון בבחירות הקרובות, וזאת מאחר ששוב המנהיגים שלו לא הצליחו לבנות מחנה מאוחד. במקום שמחנה השמאל יתמקד במאבק כנגד ממשלת הימין הקיצונית שעלולה לקום, כולם עסוקים במלחמות פנימיות שכמו סרטן "הורגות" את המחנה. במקום שנתאגד סביב הנהגה אחת, נוצרה במחנה השמאל מלחמה שנובעת אך ורק מאינטרסים אישיים או אינטרסים מגזריים צרים. המלחמה הפנימית הזאת היא תוצר של מאבקים אישיים על עמדות כוח ולא של פערים אידיאולוגיים אמתיים, והיא גורמת לכך שהשמאל בישראל אינו מסוגל להציג אלטרנטיבה אמתית לשלטון הימין.
קצת פחות אגו, קצת יותר חשיבה על הכלל וקצת יותר נכונות להקריב, היו מובילים להקמת מחנה גדול שהייה מאפשר לנו להפיל את ממשלת ביבי-ליברמן, שמאיימת לא רק על ערכי המוסר של השמאל אלא גם על ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל.
שמאל מדיני שלי יחימוביץ' מנהיגת מפלגת העבודה הייתה מאוד ברורה במצע המדיני שלה, וחבל שהיא מותקפת מתוך המחנה שלה למרות שהיא מציגה דרך שמאלנית מדינית ברורה. יחימוביץ' הצהירה עשרות פעמים שהיא תפעל על-פי מתווה קלינטון, שמצד אחד מכיר בצורך לפנות התנחלויות למען שלום אבל גם מכיר בכך שלא ניתן יהיה לפנות את גושי ההתנחלויות הגדולות כמו מעלה אדומים.
יחימוביץ' הצהירה עשרות פעמים שהיא גם תקדם בכל כוחה את פתרון שתי המדינות, ושבניגוד לביבי, עבורה הפתרון הזה הוא לא רק הצהרה חלולה שנועדה לספק את ארה"ב. מכאן שלא ברור מדוע חברים למחנה השמאל ואפילו חברים מהמפלגה שלה בוחרים לתקוף אותה בנושא המדיני, במקום למקד את המאמץ בימין הקיצוני של ליברמן ונתניהו. במקום שהמאמצים של מפלגות כמו מרץ, "התנועה" של לבני ומפלגתו של
יאיר לפיד יעסקו בניגוח מדיניות הממשלה הקיצונית הימנית וביצירת אלטרנטיבה, כולם תוקפים את יחימוביץ' שלה יש את הסיכוי הגדול ביותר להחליף את נתניהו.
שמאל חברתי בנושאים החברתיים אנחנו עדים לאותה התופעה, כאשר במקום שהשמאל יתמקד ביצירת אלטרנטיבה מאוחדת למדיניות הכלכלית ההרסנית של נתניהו, כולם עסוקים במלחמות פנימיות. המצע הכלכלי מדיני של יחימוביץ' הוא אומנם יותר אידיאולוגי סוציאל-דמוקרטי משל לפיד ושל לבני, אבל גם לבני וגם לפיד ובכלל כל הפוליטיקאים במחנה המרכז שמאל רוצים מדיניות יותר חברתית, שהיא ההיפך מהמדיניות הניאו-ליברלית של נתניהו. לבני ויאיר לפיד לא תומכים במדיניות הכלכלית האנטי חברתית של נתניהו בדיוק כמו ששלי אינה תומכת במדיניות הזאת, לכן לא ברור למה במקום להצטרף לשלי ולאפשר לה להיאבק בנתניהו בוחרים לבני ולפיד לתקוף דווקא את שלי.
המאבק בבעלי ההון, הרצון לסייע למעמד הביניים, המאבק בריכוזיות ועוד שלל של נושאים רבים יכולים לשמש קרקע פורייה ליצירת מחנה שמאל מרכז כלכלי שילחם במגמות הניאו-ליברליות של נתניהו, אבל במקום זאת אנחנו עדים לניגוח ומאבקים פנימיים שמונעים את הקמת המחנה הזה.
מחנה שמאל גדול חברתי כלכלי ומדיני בהנהגת שלי יחימוביץ',
ציפי לבני ואחרים ממרכז המפה הפוליטית הוא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו וליברמן, אבל למרבה הצער האלטרנטיבה הזאת עדיין לא התגבשה למציאות.
