כך תפרנו תיק לליפקין-שחק

זה היה בשנת 2000. אמנון ליפקין-שחק היה שר בממשלה. אהוד ברק היה ראש הממשלה. אני הייתי ראש המטה האישי של ברק. פקיד ממשלתי. פרשת העמותות הייתה בחקירה. הכיסא של ברק רעד. ברק חשב שהדרך לטשטש היא לגרום לפתיחת חקירה פלילית נגד מפלגת המרכז. נשכרו חוקרים פרטיים שהחלו באיסוף חומר על דרכי המימון של מפלגת המרכז. הגשנו תלונות למשטרה בדרישה לפתוח בחקירה. נגד שרים בממשלה. איציק מרדכי. אמנון ליפקין-שחק. גם נגד דן מרידור. הגשנו אותן כמו שפנים. כפונים ציבוריים אנונימיים. זו אחת הפרשות שאני הייתי מעורב בהן. אחת המבישות מכולן. ראש ממשלה מחולל חקירות משטרה נגד שריו כדי לחלץ את עצמו. "אני אחר" כשהתחלתי בתיקון חיי, החלטתי לספר לליפקין-שחק את הסיפור. את חלקי. ולבקש סליחה. הגעתי אליו למשרד בתיווך חבר. גיל. שחק הקשיב. אני דמעתי וסיפרתי, ובעיקר התביישתי. הייתי בטוח שעוד רגע ליפקין-שחק זורק אותי מהחדר. הוא קם מכיסאו. בעזרת מקלו. דידה לקראתי. חיבק אותי חיבוק גדול ואמר לי: "אתה גבר. היית ילד. אתה לא מכיר את אהוד באמת". ואני בכיתי ואמרתי לו: "במקומך לא הייתי סולח". "אני אחר", ענה ליפקין-שחק ועשה תנועת ביטול רבינית בידו. "יאללה, תלך לעבוד", אמר לי. "מספיק. יש לי עוד מעט ישיבה חשובה". איש אציל היה. רבין כזה. שלום, חבר. וסליחה.