צפיתי, במקרה, במשדר של נסים משעל בו התראיין, כביכול,
נפתלי בנט, האיש שחולל סערה זוטא בסחי הפוליטי לקראת הבחירות. מלכתחילה, אדגיש ששום דבר חדש לא שמעתי מפיו של בנט. מה שכן התברר לי, שרס"ן בסיירת מטכ"ל יכול, בקלות רבה, להסתבך קשות במארב שהניח לו המראיין המנוסה. שאלת פינוי ישובים יהודיים הפילה לקרשים את בנט, אך אל דאגה. תוך יום-יומיים, הסערה תרד מסדר היום בפוליטי ופרשות אחרות יצוצו כפטריות לאחר גשם. כך קורה במערכת בחירות כשאין מה לומר אלא מנטרות שחוקות. מבין מאליו שראש ה
ממשלה מזועזע מדבריו של בנט. אלא אליה וקוץ בה: בנט היה יועצו הקרוב של ראש הממשלה. האם יתכן שמעולם לא דיברו השניים על עתיד השטחים והתהליך המדיני, והאם נבט לא רמז לנתניהו שהוא מתנגד לכל פינוי נוסף? קשה מאוד להאמין לכך. בנט נראה כמי שאינו נרתע לומר דברים בגילוי לב.
ראש הממשלה אמר בראיון טלוויזיוני שסרבנים לא יישבו בממשלתו. זו אמירה משמעותית וחשובה ביותר. משמעותה היא אחת: בנט ומפלגתו לא יהיו יהיה חלק מהקואליציה של נתניהו, ודאי לא ימונו לשרים. ראוי מאוד לזכור את אמירתו זו של נתניהו כי ביום הפקודה, לכשיידרש להרכיב קואליציה ולמנות שרים (כך לפחות לפי התחזיות), מאוד יתכן שמר נתניהו יצטרך לשנות את עמדתו. מעניין יהיה אם כך יקרה. מבחינה ציבורית, נתניהו סגר את דלת הקואליציה והממשלה בפני בנט וחבריו לממשלה. אם ינהג אחרת ממה שהצהיר לפני ימים ספורים, הציבור יצטרך לשפוט. אלא שאז, המשפט יהיה מיותר. לציבור לא תהיה כל אפשרות להשפיע כי בתום הבחירות רק הפוליטיקאים מחליטים. ונתניהו יכול להחליט אחרת, קרי לקבל את בנט וחבריו אל חיקה החם של הקואליציה, אולי אפילו הממשלה.
בנט וחבריו מנהלים מערכת בחירות מאוד יעילה המשפיעה על חילוניים ונשים שבעבר לא הצביעו למפלגה דתית. עתה כן יעשו זאת. לגיטימי לחלוטין. במסגרת מסע ההסברה, בנט וחבריו מדגישים שהם מתנגדים התנגדות מוחלטת להקמת מדינה פלשתינית, אפילו לפי המתווה של נתניהו כפי שהוסבר בנאום בר-אילן. גם זה לגיטימי לחלוטין. השאלה היא, האם נתניהו, אם ייבחר שוב לראש ממשלה, יוכל להרשות לעצמו לצרף את בנט לממשלתו בידיעה ברורה שבנושא המדיני הם מתנגדים למהלכיו, התיאורטיים כמובן, של פתרון מדיני המבוסס על שתי מדינות? נניח שבנט לא היה נכשל ונופל אל תוך המלכודת שטמנו לו באשר לפינוי יישובים, אז הוא כן היה כשיר לשבת בממשלת נתניהו? האמת היא שלשם כך צריך לשאול את נתניהו עצמו.
יש במתקפה על בנט מצד ראש הממשלה צביעות (סליחה על הקביעה!) כי הרי במפלגתו של מר נתניהו נבחר במקום גבוה מאוד אדם שאיננו מבייש את תפיסת עולמו של בנט אלא, לעניות דעתי, הוא אף עולה עליו: פייגלין. האם ראש הממשלה יכול להתחייב שפייגלין לא יוכל להתמנות לאף תפקיד בממשלה או בכנסת (נניח יו"ר ועדה) משום דעותיו המוכרות? גם על שאלה זו ראוי היה שהציבור יקבל תשובה. הוא לא יקבל!.
בקיצור, הרי שכל "פרשת בנט" איננה אלא סערה בסחי הפוליטי בו אנו נמצאים. הזיכרון קצר, השנאה גדולה, הפוליטיקאים אינם בוחלים באמצעים, והכל כפי שהיה. גם בשמאל המצב אינו מי יודע מה, בלשון המעטה, אך בנושא זה במאמר אחר.
תחיי הפוליטיקה ולעזאזל כל השאר!.