אסון ה"מרכז": טמטום שמאלני

אינני עוסק באגף השמאלי בפוליטיקה הישראלית (מרצ), 100% מרכסיזם זול, שיתואר כמין ביצה המתייבשת לאיטה והיתושים הם היחידים המוצאים שם מקלט. יתושי ביצת השמאל תמיד יישארו צמודים לביצה כי רק שם ימצאו את בני מינם ואת מזונם והם נעלמים לאט-לאט. מבחינתי ומבחינת הבוחר הישראלי, 2% אלו אשר להם שלושה ח"כים בכנסת מנסים להראות שהם המון, הם מגיני אש"פ והחמאס, המוציאים להפגנות כמה מאות בכל פעם (וחבריהם בתקשורת כותבים "אלפים"...), אבל התמוטטותם היא אקסיומה אפילו שהם מצביעים על כוחם בזכות הרשימות הערביות כ"שמאל" - אבל כולנו מודעים זה מכבר שלמפלגות הערביות כחד"ש, בל"ד, תע"ל ורע"מ, ישנה רק אידיאולוגיה אחת והיא: השמדת מדינת ישראל. ברור שבבחירות הבאות הם ישמרו על כוחם בכנסת (כ-10%), שזה לצערנו כוחו של "הגיס החמישי" הקיים במדינתנו. נעזוב את הביצה הנ"ל המצחינה והמתייבשת, לרבות רקיקיה במגזר הערבי ונטפל בנושא שהוא חשוב יותר בבחירות אלו והוא: "הנטייה השמאלנית" של מפלגות המרכז. "הנטייה השמאלנית" כהגדרתה במאמר זה מתייחסת לאמונה של ציפי לבני, יאיר לפיד, שלי יחימוביץ' ושאול מופז שיש דרך וניתן להגיע למו"מ ולהסדר-שלום עם הפלשתינים. הם נושאים דגל זה בבחירות ולא ניתן לבלבל אותם עם עובדות. אין זה אומר להם כלל שכל מו"מ ושיחות עם הפלשתינים, מאז רבין, שמיר ופרס ועד ברק ונתניהו, לא הביאו לכלל תוצאות (למרות שהיו הסכמות במרבית הנושאים). לא משנה להם בכלל שאחרי מספר "שיחות מוצלחות" הם התחילו באינתיפאדות דמים נגדנו. לבני, לפיד, יחימוביץ' ומופז יביאו לנו את השלום המיוחל... כל סטודנט בשנה ראשונה ליחסים בינלאומיים (חוץ מאוניברסיטת בן-גוריון כמובן...) לומד שהמוסלמים מעולם לא עשו הסכם שלום בשום מקום בעולם עם לא-מוסלמים ("כופרים"). כל אזרח יודע היום ש"הסכמי השלום" עם מצרים וירדן הם בסך-הכל הסכמי שביתת-נשק משופרים (עד שיהיה להם מספיק כוח להילחם שוב נגדנו). ואילו לבני, לפיד, יחימוביץ' ומופז מתכחשים לעובדות יסוד כגון: האיסלאם הדתי קיצוני הוא זה המכתיב מהלכים בעולם הערבי בכלל ואצל הפלשתינים בפרט; האיסלאם טוען בעקשנות שארץ ישראל היא אדמת קודש מוסלמית שאסור לוותר עליה; שישראל לעולם לא תוכר על-ידם כמדינה יהודית; שזכות השיבה אינה ניתנת לוויכוח; שפירוז הגדה לא בא בחשבון (כי זה משפיל אותם...). שאלות שחייבות להישאל ובכלל, מישהו מהגאונים הפוליטיים הנ"ל שאל עצמו עם מי נדבר בכלל? אבו מאזן או חאלד משעל? מי בכלל שולט בגדה? ומה יקרה אם תיווצר מדינת חמאס? (מאיפה יבואו הקסאמים ולאן...) והאם יש מקום לעוד מדינה ממשית בין גב-ההר לירדן? אני סבור כי שאלות אלו חייבות להישאל בכל חוג בית של לבני, לפיד, יחימוביץ' ומופז, אלא שיהיה ברור מראש לשואל, שחוץ מ"מריחה" עלובה (בקול תקיף ורם כמובן) לא יקבל כל תשובה עניינית, כי פשוט אין כזו. אני מסרב לפעמים להאמין שמישהו ב"רביעייה השמאלנית" הנ"ל לא מודע לעובדות. אני נוטה להאמין שהם נצמדים לנושא ה"שלום" כי אין להם נושא אחר, מכיוון שביטחונית, ממשלת נתניהו הוכיחה את עצמה, וגם בכלכלת המקרו. מה שמאכזב ביותר הוא ששתי סוגיות חשובות לקראת הבחירות נדחקו הצידה. הראשונה - התמוטטות המעמד הבינוני, והשנייה - התגברות הניצול והסחיטה החרדיים. השלום הווירטואלי חשוב יותר. כמה חבל... איזה בזבוז... פוטנציאל של 35 ח"כים הולך לאבדון - והכל בגלל ה"טמטום השמאלני" הזה.