בחישת קדירות הבחירות לכנסת אחר כתלנו, בעוד פחות מחודש. לאחריהן ממתינות בחירות נוספות, לרבנות הראשית לישראל. תוקף כהונת הרבנים הראשיים לישראל, וחברי מועצת הרבנות, פג לקראת ר"ח ניסן ("ראש השנה למלכי ישראל"; משנה ר"ה א,א. ו"מאן מלכי - רבנן"- ), אך הוארך בשלושה חדשים בתואנה ש'אין לערב שמחה בשמחה ולא בחירות בבחירות'. אבל הכל יודעין שדחיית הבחירות לרבנות נועדה דוקא כדי לערב שמחה בשמחה, ולאפשר לפוליטיקאים לבחוש בקדירת הרבנות במסגרת הטשולנט הקואליציוני.
(חפשתי את מקור הביטוי השגור "מאן מלכי - רבנן" ולהפתעתי הוא מליצת לשון בפי האחרונים ואינו נמצא במקורות קדמונים. מציינים כמקור 'ראשוני' את המהרש"א (הרב שמואל אליעזר איידלס, תחילת המאה ה-17) למסכת ברכות ד,א. היש מקור קדום יותר.)
כריכת בחירות בבחירות אלו היא זו שדחפה את רבני הציונות הדתית להיערך בעוד מועד, לשנס מתניים ולהציב מועמד (או מועמדים כדלהלן). כמדומה שגם במחנות אחרים, בחצרות ליטא, אשכנז וספרד, לא טומנים יד בצלחת, ושמות מועמדים נזרקים לחללו של עולם ולחללה של רשות ["אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, ושמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין - אין מספיקים לכתוב חללה של רשות" (שבת יא,א)].
חדי זכרון מקרב קוראי המדור זוכרים כי לא פעם מיעטתי בחשיבות המעשית של הרבנות הראשית לישראל, במיוחד במתכונתה הנוכחית. גם ההיבט הייצוגי שנותר לה איננו מי יודע מה. בכל זאת שוה להיאבק על 'כיבושה' התורני-לאומי, ולו רק בשל הפגנת נוכחות תורנית-ציונית ב'
עולם התורה' התחרותי מול ה'חרדים' המכחישים בכלל את זכות קיומה.
שתי חתימות בימים האחרונים התפרסמו שתי ידיעות/מודעות במחוזות הציונות הדתית אשר קיבצו חתימות רבנים, כנהוג. חתמתי לשתיהן ונימוקיי עמי, כדלהלן.
בחתימת-יד ימין הבעתי תמיכה אישית במועמדותו של הרב דוד סתיו, רבה של שוהם וראש רבני 'צוהר'. גדולתו התורנית בתורה ובמידות, והרקורד הרבני והציבורי שלו - גלויים ומפורסמים, והם מקנים לו כושר מוכח לרבנות ראשית. הפרמטר העיקרי לפיו אני מעדיף אותו על פני אישים אחרים שהוזכרו, היא אמונתי כי הוא היחיד שיוכל למשוך את עגלת הרבנות לאפיקים עכשוויים יותר. האחרים שמרניים מדי לטעמי, וכמדומה שגם לטעמם. אני שואף להחיל את הסיסמא "משהו חדש מתחיל" גם על מחוזות הרבנות, ולא חלילה במגמת רפורמה הלכתית, אלא רענון ארגוני והפלת מחיצות שגבהו בין הרבנות לציבור הרחב, מסורתי וחילוני כאחת. בעיני, יתרון זה מכריע את הכף...
בחתימת-יד שמאל צרפתי את שמי למיקבץ רבנים הקוראים לחתור למועמד מוסכם ע"י התמודדות מקדימה בתוככי הציונות הדתית (משום מה חתימתי נשמטה ממודעות אלו שפורסמו בתקשורת). שתי החתימות נחתמו בקנה אחד והן עולות בקולמוס אחד. התחרות בין רבנים ממחנה הציונות הדתית ופיצול התמיכה בהן סופם "גם לי גם לך לא יהיה". חווינו זאת לפני עשור, בבחירות לרבנות הראשית דאז.
פריימריז רבנים ורבניות השאלה העיקרית היא כיצד מגיעים למועמד מוסכם? לא מקובלת עלי הגישה של 'ועדה מסדרת' המורכבת מז' טובי העיר או ט"ו 'רבנים בכירים', שהרי "ערבך ערבא צריך" (=הערב עצמו צריך ערב) ומי ימנה אותם? לדעתי ניתן היה - בעסקנות נמרצת - לערוך מעין פריימריז (ממוחשבים?) שבהם יטלו חלק כמה מאות מרבני הציונות הדתית (לפי חתכי עיסוק בפועל: רבני, חינוכי ותורני). ועדה אובייקטיבית (בראשות דיין?) תקבע כללים ותפקח עליהם. אפשרות מורכבת יותר היא שכלל הרבנים הללו יבחרו 'ועדה איתור' בת כ"ג רבנים שיראיינו וילמדו את הסוגייא לעומק, וימליצו ברוב דעות על 'מועמד מוסכם'.
באמתחתי הערה חשובה נוספת שדי קשה לממשה; אסור להדיר נשים מהליכים אלו. הן צרכניות-רבנות אולי יותר מגברים! הן חייבות להיכלל בפריימריז ואולי גם בוועדת האיתור, ואני מודע ומודה כי תנאי זה משחיל מכשול רבתי לכל מהלך שיוצע. אעפי"כ, בנחישות וברגישות אפשר אולי למצוא לו מענה.
ציטטנו בראש המדור את ברכת יעקב לנפתלי "אילה שלוחה". ברוח הפיסקא ה'נשית' הקודמת נצטט מדרש הפותר שאלה לא-צפויה: "למה כל השבטים נמשלו בזכרים (אריה, חמור, נחש, שור, ראם, זאב) ונפתלי בנקבה? לפי שיצאת ממנו דבורה" (תורה שלימה מט,רפא בשם ילקוט מעין-גנים). דבורה היא המנהיגה (ולא רק הנביאה, היועצת) הנשית היחידה בתנ"ך שלא בפורמט 'האשה של'. ועדין אינני 'סגור' האם מדרש זה משבח את נפתלי או אולי ממעט מדרגתו?
מבלי משים נזרקה הברקה לקולמוסי:
'נפתלי (בנט) איילת (שקד) שלוחה'. ועדין אינני 'סגור' האם לפנינו שבח או מיעוט הדמות?
