חייהם של משפחות רבות נהרסים באבחת מכתב אחד, הנושא את
הכותרת - מכתב פיטורים. מכתבי הפיטורים חובטים באלו הימים בעשרות פועלים במפעל "כיתן דימונה", המתבצרים במפעל וממאנים להשלים עם מציאות של פועלים מפוטרים הנזרקים לרחוב ..
קשה להם לקבל את המציאות, שבמדינה המתיימרת להגשים חזון של
תקומה לאומית, ההון הוא ערך בפני עצמו,
והעבודה היא ערך עטוף כדרך שגרה במכתבי פיטורים.
ממשלת ישראל, שהלכה שולל אחרי קסם ההפרטה והתפרקה מכל מחויבויות חברתיות, עוצמת עין כאשר מפעלים נסגרים והפועלים הם האחרונים בתור לפירעון החוב כלפי מסירותם לעבודה במשך עשרות שנים במפעל.
אי-אפשר, שלא להתרגש מהאחווה בין הפועלים, המתבצרים במפעל
ונלחמים על זכותם להמשיך לקבל חרפת משכורת, רק לא להיזרק לפתחי חרפת חיי חוסר עבודה.
אני מקדיש את השיר "מכתב פיטורים" לפועלות ולפועלים במפעל "כיתן דימונה". רבים מהם עומדים בפני שוקת שבורה אחרי שנתנו למעלה משלושים שנה מחייהם למפעל תמורת משכורת מינימום, ובעשור השישי לחייהם עומדים להיזרק לרחוב, ללא כל סיכוי להשתלב בשוק העבודה בדימונה.
מִכְתַּב פִּטּוּרִים עַרְפִלִּים מִתְאַבְּכִים בַּאֲמִירֵי בְּלוֹרִית
כְּסוּפָה מְדֻבְלֶלֶת נִבְדֶּלֶת קִמְעָה
שֶׁהִשִּׁירָה בַּלַאט תּוּגָה רְווּיָה
אֶל מוּל שַעַר נָעוּל
שֶׁאָסַף בַּחֲרוּתוֹ וְאוֹנוֹ.
הוֹן הַמַּרְוֶה שִׁכְרוֹנוֹ
מִגֶּרֶם מֻצָּק
מִשְּׁרִיר דָּרוּךְ
גּוֹמֵא בְּכִרְסוֹ לְשַׁד עֲלוּמִים
וּמֵקִיא מֵאֲחוֹרֵי שַׁעַר נָעוּל -
גֶּרֶם סָחוּט נוֹשֵׁא
בְּלוֹרִית כְּסוּפָה מְדֻבְלֶלֶת
וּמִכְתָּב פִּטּוּרִים בְּיָדוֹ .
