אלט-הולילנד מול ארץ חדשה

הולילנד היא פרויקט מדהים שיעמוד לנצח בצד ימין של ירושלים, ויזכיר לנו עד כמה השיטה פוגעת בנו ומשחיתה אותנו, את הנוף שלנו, את המציאות שאליה נולדים ילדינו, ואת החזון שהורישו לנו הורינו. עוד קולגה למקצוע המשפטי שפיתח את הגרסה שלו לדרך שבה אנחנו עובדים עם השיטה. מן הספסלים האחוריים של הכנסת, כחלק מן הדור הצעיר והמבטיח של הנסיכים, דרך השותפות עם בעלי-הון, אל לשכת ראש העיר, וממנה למשרת ראש הממשלה. ובדרך, זנב ארוך של מעשי שחיתות. הולילנד אינה הפסל הסביבתי היחיד המשמש כתזכורת לשחיתות של הון-שלטון, ולאובדן הדרך של הציונות. הולילנד בולטת בתוואי הנוף. אולם, יש כמוה אלפים של פסלים המכערים את פני הארץ הזו, חלקם נראים וחלקם עדיין לא, ולעיתים הם לעולם לא ייראו, אך הם שם. עשרות ערוגות של עולם תחתון מצמיחות כאן מדי יום, אורגיות של הון ושלטון, העושקות את הציבור וחומסות ממנו את נכסיו מבלי שאיש יודע על כך. ראשי המשק, קברניטי המדינה, פרקליטי-צמרת, כולם מעורבים בביצה המזוהמת הזו, ששואבת את האמון שרוחש הציבור במערכות הממשל, ומכלה אותם על מזבח בצע הכסף. זה לא רק שוד וגזל. מדובר בחיי-אדם. במערכות הבריאות והרווחה שהופרטו כי הפרטתן הועילה למקורבים. מדובר על תקציבי החינוך שזורמים למעיינות פרטיים. משאבי הטבע, ים המלח, חופי הרחצה, מי תהום, קווי תעופה, נתיבי תחבורה, וכל אלה עוד מתגמדים לעומת המחיר האמיתי - החיים! מבצעים צבאיים ומלחמות של ממש, שלחו חיילים אלי קרב. נאומים חוצבי להבות של פוליטיקאים ציניים ואכזריים, העושים שימוש באתוס הציוני של "משואה לתקומה", מפמפמים פחד בציבור המלווה בפאתוס של מילים שחוקות ובליל של סיסמאות ריקות, וכל אלה הם רק מזבח שעליו מוקרבים חיי-אדם בשירות קמפיינים של בחירות, שנועדו לשמר את הכוח בידי מי שמחזיק בו. היסוד החשוב ביותר לקיומה של חברה הוא מרקם האמון, והוא אבד כאן בין חריצי פס-הייצור של מכונת הון-שלטון. התקשורת הפכה לפודל המחמד של המושחתים, ומערכת המשפט היא המבצר הדמוקרטי היחיד שעדיין עומד על תילו. השחיתות זוחלת פנימה דרך אנשי הון-שלטון, והמערכת על סף קריסה. מבקר המדינה מתראיין על-ידי אשת-ראש-הממשלה ומפטר את האדם המופקד על חקירתה (ביביטורס). נשיא בית המשפט העליון נבחר בשל דעותיו. היועץ המשפטי נבחר על-ידי פרקליטה של משפחת נתניהו. שר החוץ החשוד הוא הבוס של שר המשטרה, ולקוח "פרטי" של שר המשפטים. קריסת המערכות היא טוטאלית.

עד כה, התעקשתי שלא לתמוך במפלגה מסוימת באופן פומבי. איני נוהג להביע תמיכה כזו, משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא אסטרטגית, והיא נובעת מכך שאני מאמין שתמיכה כזו גורמת לאנשים שדעתם קלה ומחפשים דרך סלולה, ללכת-בעקבות במקום לחשוב בעצמם. הסיבה השנייה היא טקטית, והיא נוגעת בעובדה המצערת שמפלגות נוטות לצאת אל דרך, אך לא להגיע אל היעד, ואני לא אוהב להיות הגורם המתווך לאנשים את אכזבתם. למה ארץ חדשה? כי מה שדרוש לנו הוא שינוי, מהותי, מהיר ואקוטי ביחסי הכוחות בתוך משכן הכנסת. כוחות הון-שלטון פועלים שם במשך כמה עשורים באין מפריע. הקרקע רועדת כי הציבור התחיל להתעורר, והמרוץ נגד השעון הוא קריטי. הון-שלטון-עיתון הם עולם תחתון הפועל במסדרונות מערכות החקיקה ומשפר עמדות באמצעות חקיקה בלתי-חוקתית, בלתי-מידתית ובלתי-ראויה. הברחות של תקציבים לטובת מקורבים נעשות כבר לאור היום, בלי בושה וללא חשש. דרוש שינוי מיידי של חוקי המשחק. כל מה שחשף אלדד יניב היה ידוע למי שמכיר את המסדרונות הללו. אני הכרתי את הסיפורים, וכמוני, מאות עיתונאים ואישי ציבור, אנשי אקדמיה ושופטים, ואנשי מערכות אכיפת החוק. ועדיין, כל מה שאלדד חשף הוא רק קצה קצהו של הקרחון. אלה הסיפורים שלגביהם ניתן היה להשיג ראיות, על-מנת לסגור את הפרצה של תביעת דיבה. נתניהו איים, אבל לא ביצע. נתניהו מושחת ומפחד מחשיפת האמת. את האמת הזו אני רוצה על הפודיום בכנסת. בחזוני אני רואה את עשיריית חברי-הכנסת של ארץ חדשה, מאמללים את הנבחרים הוותיקים והחדשים, ואת כל עבדיה של השיטה. אלדד יניב לא מושלם. גם אני לא, וגם לא מי שקורא כעת שורות אלה. אני מעדיף את אלדד יניב כלוחם גאה בשחיתות ובעל חסינות (החסינות עצמה אינה מקנה הגנה מפני פשעי העבר), ואני מעדיף אותו לצידנו, במקום המושחת ביותר, כמצביא המוביל את הכוחות הפורצים את המצור על ירושלים של זהב-העושק. אלדד יניב אינו מושלם, אבל השלמות אינה נחלת אף אדם חי. הפגמים הגלומים במודל הזה הם כתמים חיוורים בהשוואה למצב השחיתות ביחסי הון-שלטון. המציאות שחזה הרצל עם אלטנוילנד, לא הייתה המציאות של אלט-הולילנד. אין לנו ארץ אחרת, אבל יכולה להיות לנו ארץ נהדרת (לא רק כתוכנית בידור בטלוויזיה). בכל מערכת בחירות ישנה הפתעה אחת דרמטית. לפעמים היא בת 5 מנדטים, ולפעמים 10 ויותר. אני מאחל לכולנו את ארץ חדשה כהפתעה הגדולה של כל הזמנים, עם מספר שיא של חברי-כנסת המחויבים לביעור השחיתות ולשינוי כללי המשחק. ביום שיפרצו החומות, נתחיל לדבר על העתיד, כרגע, זהו הקרב על מיגור העבר ושינוי ההווה. המציאות שמגיעה לנו, נמצאת בהישג-יד. צריך רק לקחת את הפתק הנכון ולהכניס אל הקלפי בחזרה, את מה שקיבלנו ממנה כל השנים. הצבעה לארץ חדשה אינה הצבעת מחאה. היא הצבעת תודעה.