גילוי נאות: מעולם לא הצבעתי ל"עלה ירוק" – למרות שמאז ומתמיד אני תומך בלגליזציה של קנאביס. עד לפני חודש הייתי חבר ליכוד.
הצטרפתי לליכוד ממניעים אידיאולוגיים – ליברליזם. הליכוד היא המפלגה הלאומית-ליברלית, לפחות על הנייר. מה הם עקרונות הליברליזם? חירות הפרט, חופש כלכלי, ממשלה קטנה, שלטון החוק ושוויון בפניו, שוויון הזדמנויות. ז'בוטינסקי, אתם יודעים.
המאבק הפנימי בליכוד לא פשוט – זו מפלגה דמוקרטית והכוחות המאורגנים שם חזקים ורבי השפעה. ח"כ
חיים כץ, שהעיד על עצמו כבר כשותף להשקפה הכלכלית הסוציאליסטית של
שלי יחימוביץ' וששותפיו הטבעיים להצעות חוק הם
דב חנין ועפו אגבארייה, הוא ממליך המלכים של המפלגה ויש לכך מחיר רציני למשלם המיסים.
הכוחות הדתיים חזקים ועוסקים בשלהם – פעילות נמרצת למען מפעל ההתיישבות ביו"ש ולמען
עולם התורה החרדי, פחות למען כלל הציבור. פייגלין הוא לכאורה ליברל ואפילו תומך לגליזציה, אבל יגיע לכנסת עם חזון בעייתי עבור המדינה שלנו, לדעתי.
כשנתקלתי בתופעה של אלפי חברי ליכוד שפקודים במקביל גם לבית היהודי ומצביעים בפריימריז בשתי המפלגות (בניגוד לחוק), הבנתי שהדרך עוד ארוכה עד שנצליח אני וחברים נוספים בפורום הליברלי בליכוד ובליכודניקים החדשים לייצר מוקד כוח רציני (וציני) מספיק כדי לנצח.
בין ה"לאומי" ל"ליברלי" כעורך "מדד החופש" באתר כנסת פתוחה עקבתי אחר פעילות החקיקה של כלל חברי הכנסת בנושא הליברלי – מצאתי שסע רציני בליכוד בין ה"גווארדיה הישנה" – בגין, מרידור, איתן - שהובילה את המדד הליברלי, לבין החדשה – דנון, כץ, אלקין - שהייתה במקום נמוך מאוד במדד. בעיניי הדבר העיד על הקונפליקט שבין ה"לאומי" (שלא לומר לאומני) לבין ה"ליברלי" במפלגה הלאומית ליברלית. והנה הגיעו הפריימריז האחרונים במפלגה וראה זה פלא - כמעט כל מובילי "מדד החופש" של הליכוד נבעטו הביתה.
לעומת זאת הח"כים מתחתית הרשימה מובילים כעת את המפלגה – אנשים שחוטאים גם בהסתה לאומנית וגם בפופוליזם כלכלי. הוסיפו לכך האיחוד הבעייתי בין הליכוד לישראל ביתנו, ותגלו שפניה של המפלגה הלאומית ליברלית אינם בהכרח לכיוון הליברלי. וזה מסוכן.
זה מסוכן כי השיח הכלכלי חברתי בישראל הוא שטחי להדהים. הפוליטיקאים כולם רוכבים על רוחות רוטשילד, כולם טוענים שהם יודעים איך להגיע ל"שוויון" ודרכו ל"צדק חברתי" – הם מציעים לנהל לנו את החיים והכסף, כי הם לכאורה יודעים יותר טוב מאיתנו. כמובן שעוד הוצאה ממשלתית משמעותה עוד נטל על הציבור. כולם משמאל ועד ימין הם איפשהו על הספקטרום הקולקטיביסטי. כשפרופ' יוסי יונה מצטייר כסמכות כלכלית של מפלגת העבודה אתה יודע שאנחנו בצרות.
האופציה השפויה למצביע באקלים הציבורי הזה
"עלה ירוק - הרשימה הליברלית" היא האופציה השפויה למצביע הליברלי ממרכז המפה הפוליטית. כשם שאני הצטרפתי למהלך הזה, אני יודע ומאמין שיהיו עוד כמוני, תומכים חדשים במפלגה הזאת ובאג'נדה הליברלית. זו המפלגה היחידה שרצה לכנסת עם מסרים של חירות הפרט וחופש כלכלי, הפרדה אמיתית של דת ממדינה – וכן, גם נושא אי-הפללת צרכני הקנאביס שהוא נושא חשוב מאוד – מדובר באזרחים נורמטיביים שנרדפים ללא סיבה על-ידי רשויות החוק ושוק שחור שמכניס מיליונים רבים לכיסיהם של ארגוני פשע וטרור.
אבל מעבר לקנאביס, בנושא החברתי-כלכלי – חשוב לזכור שישראל נמצאת בתחתית כל מדדי החופש הכלכלי בעולם הרחק מתחת למדינות סוציאל-דמוקרטיות מובהקות כשבדיה. אנחנו משק כמעט סובייטי, גטו כלכלי סגור מסוגר ומפוקח לזרא. מהמצב הזה מרוויחים המונופולים הממשלתיים והפרטיים כאחד והם נאבקים לשמרו תוך שיתוף פעולה עם שלוחיהם הרבים בכנסת ובממשלה. העובדה שהציבור מאמין שהבעיות שלנו הן בעיות שנוצרו כתוצאה מליברליזם היא אסון תודעתי, לא פחות מזה – והליכוד וה"ליברל" העומד בראשו לא טורחים לנסות ולהסביר.
למען החירות והחופש גם אם אתם לא מסכימים עם עמדותינו, אתם בוודאי מסכימים שלצד הקומוניסטים והסוציאליסטים (מימין ומשמאל) כדאי שיהיה גם קול ליברלי בכנסת. הליברל רוצה לצמצם את מעורבות הממשלה בחיי האזרח ובכיסו, ולא מתיימר לכפות עליו מערכת שירותים אחידה ו"שוויונית" – שכמובן באופן פרקטי לא יכולה ממש לעבוד בישראל בה רק חצי מהאוכלוסיה עובד ועוד פחות משלם מיסים ישירים. הליברל רוצה שהממשלה תתפנה לטפל רק בחלשים ביותר ובאלו שבאמת לא יכולים לטפל בעצמם, במקום לנסות לנהל ולמשטר לכולם את החיים.
אנחנו בעלה ירוק - הרשימה הליברלית, נעשה הכל על-מנת לקדם את חירות הפרט והחופש הכלכלי, ואת צמצום התערבות הממשלה בחיי הפרט. נפעל לייעול השירות הציבורי וביטול של חוקים מיותרים ואנאכרוניסטיים. אנחנו לא שבויים של קבוצות לחץ כאלו ואחרות, אנחנו צעירים נמרצים ומוכשרים - קראו את המצע שלנו [מצורף מעלה] בראש פתוח ותנו לנו צ'אנס.
