פרשת מעצרו של הבלוגר אישתון שפרסם נתונים הנוגעים למספר ההתאבדויות לצה"ל, מעלה מחדש לדיון ציבורי את הסוגיה. מהנתונים ששחרר צה"ל לפני מספר ימים עולה כי בעשור האחרון התאבדו 237 חיילים. נדמה כי בשנים האחרונות חלה ירידה במספר ההתאבדויות ואכן, ניתן להעיד כי צה"ל משכיל להתמודד ביתר שאת עם התופעה, בין בהצבת יותר קציני בריאות נפש והעלאת המודעות בקרב מפקדים.
עם זאת, עדיין מדובר בתופעה מטרידה. קיימות סיבות מגוונות למצוקה נפשית של חייל. בין אם מדובר בהליכי הגיוס או הטירונות או כתוצאה מאירוע דחק. ידוע למשל כי טירונות היא גורם דחק שיכול לגרום להתקפים פסיכוטיים אשר עלולים להוביל למחלות נפש שונות ובתי המשפט מכירים בעומס הנפשי שיוצרת הטירונות אצל מתגייסים מסוימים.
טירונות היא מפגשו הראשון של המתגייס הטרי עם חיי הצבא. בתקופה זו הוא נדרש לעמוד במסגרות זמן קצובות, בלחץ ובמאמץ פיזי.
משרדנו מטפל בשנים האחרונות במקרים רבים של חיילים אשר לקו בנפשם עקב הלחץ בטירונות. לעיתים מתבטאים הדברים במחלות פיזיות כגון ספחת או פסירואזיס אך במקרים רבים גורם הדחק יכול להביא להתקפים פסיכוטיים אשר עלולים להוביל למחלות נפש שונות ועד התאבדות. כך למשל, טיפלנו לאחרונה במקרה חריף של חייל, שבקשתו להבדק על-ידי קב"ן, לא נענתה למרות שאיים מס' פעמים בהתאבדויות ובסופו של דבר ירה לעצמו ברגל.
כך גם טיפלנו בחייל שבעת גיוסו יידע את הצבא כי הוא סובל מהרטבת לילה ולמרות זאת גויס למסלול "מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות" של חיילים בעייתים (חלקם אגרסיבים ואלימים). למרות שעבר מסכת התעללויות, הוא לא מצא אוזן קשבת אצל הקב"ן בטירונות ורק כעבור 13 חודשים שוחרר מהשירות כשהוא נושא עימו צלקות קשות.
ברור כי לא ניתן להעביר הכנה פסיכולוגית לכל חייל עם גיוסו לצה"ל אולם תשומת לב מצד המפקדים ואף יותר מכך - בזמן השיבוץ בבקו"ם, תוכל להביא להורדה במספר המקרים כמו בדוגמאות לעיל ואף למנוע אותם. מן הראוי שהמפקדים בטירונות ישימו יותר לב לחיילים ויקפידו לשמוע על מצוקותיהם ובעיותיהם הרפואיות ולשבצם לתפקיד לא מלחיץ ואף להקל עליהם במהלך הטירונות על-מנת למנוע נזק בלתי הפיך לחייל. כמו-כן מן הראוי להכשיר מפקדים, ולו בצורה בסיסית, לזהות מצוקה אמיתית של חיילים ולשלוח אותם לקב"ן בזמן ע"מ למנוע נזק בלתי הפיך לחייל וסבל לו ולכל משפחתו לכל חייו.
כמי שמטפל מידי שנה בעשרות רבות של מקרים של חיילים המבקשים לממש את זכויותיהם מול הצבא, אעיד כי חיילים רבים מגויסים לצה"ל בלי שהופעלו לגביהם מספיק שיקולי זהירות. לגבי אותם חיילים ברור - כנקודת מוצא מקצועית ולא כ"חוכמה שלאחר המעשה", שיותר חשוב להיות זהיר. מקרה כזה של החייל שסבל מהרטבת לילה יכול היה להיגמר גם בנסיבות טרגיות ולכן יש מקום לשקול שלא לגייסם כלל או לחלופין, לדחות גיוסם של מועמדים לשירות ביטחון רגישים.
לטעמי, אם כבר מחליטים לגייסם, יש לעשות כן בתנאים של הגנה אמיתית ולא בכאילו. כלומר הן עם ידוע אקטיבי של המפקדים שמדובר בחייל רגיל שצריך להיזהר עמו והן עם מעקב מקצועי יזום וצפוף ואם אין הצבא מסוגל לעמוד בדרישות הללו, אזי מוטב שלא לגייס בכלל.
במידה והחיילים יעברו סינון יותר קפדני בלשכות הגיוס אודות מצבם הנפשי ובמידה שהמפקדים יטו אוזן קשבת ולא יראו במי שמבקש לראות קב"ן כמשתמט בפוטנציה, אין ספק שניתן לצמצם את תופעת ההתאבדות.
