ההכרה במרכז האקדמי אריאל כאוניברסיטה לכל דבר ועניין היא צעד מתבקש וחיוני. המרכז עמד בכל הקריטריונים של המל"ג, לומדים בו 14 אלף סטודנטים, הוא ממוקם באזור שייוותר בתחום מדינת ישראל בכל הסדר עתידי אפשרי, ולכך קיים רוב תומך מכריע בקרב אזרחי המדינה.
קרב הבלימה של מתנגדי האוניברסיטה בקרב על דעת הקהל עשו מתנגדי השדרוג כמיטב יכולתם כדי לשכנע כי ההכרה הנ"ל היא פוליטית ולא אקדמית מקצועית, זאת כשערוותם הפוליטית חשופה לעיני כל, ולאחר שכשלו בכך לא חסכו מאמץ כדי לטרפד את המהלך - עד לבג"צ המושיעם תדיר הגיעו כדי לטעון על היעדר סמכות של המל"ג יו"ש להחליט בהשלכה על כלל ישראל, על התנגדותה הקודמת של מל"ג ישראל "להקים אוניברסיטה נוספת" על פרשנותם להחלטת היועץ המשפטי ל
ממשלה כי ה"אין מניעה" לא מהווה אישור וגם שחוות הדעת של היועץ מתעלמת מהנושא התקציבי, ולמרות שלל הטרוניות והטיעונים אפילו הבג"צ לא התרצה.
פוליטי או לא פוליטי טוענת הח"כ
זהבה גלאון ממרצ, ממובילי ההתנגדות, כי הכרה זו היא לא סוגייה משפטית או אקדמית, אלא סוגיה פוליטית. "ממשלת הימין הקיצוני של נתניהו פועלת בניגוד לשיקולים אקדמאיים ומכשירה את המרכז באריאל לצורכי בחירות". כמה עצוב שהגברת גלאון אינה מבחינה בחטוטרת הפוליטית של עצמה ולעצם הטיעון אצטט את שירה של ויסלבה שימבורסקה לתשומת ליבה של הח"כ גלאון:
"כל דבר שאתה עושה אתה פוליטי.
אין בכלל דבר שלא יוצא פוליטי.
אתה פוליטי, אני פוליטי
איך אני רוצה שלא יהיה פוליטי
גם אני רוצה שלא יהיה פוליטי
אך גם אתה פוליטי ואני פוליטי"
וגם זהבה גלאון ומלחמתה באוניברסיטת אריאל הינה פוליטיקה שקופה, אינטרסנטית ובנאלית.
בחירות - כן או לא? ומה לגבי קביעתה של גלאון כי ההכרה נובעת מ"שיקולי הבחירות"? הטיעון הזה מתפוגג לנוכח העובדה שההחלטה להכיר באוניברסיטה מתגלגלת כבר שבע שנים בשל העיכובים והמכשולים שהיא וחבריה הציבו בכל שלבי התהליך, כך שטיעון הבחירות מגמתי, תלוש, ולפיכך - אינו רלוונטי.
היסטוריה, חוק ומשפט בנוסף לניסיונות הבלימה של השמאל ובעלי העניין האחרים, הצטרפו גם גויי עולם למתנגדים ובריטניה בראשם, "כיוון שהאוניברסיטה הוקמה ביישוב לא חוקי על-פי החוק הבינלאומי". הייתי ממליץ לבריטים לעלעל בדברי הימים של עצמם מיום שניפנפו את הטורקים, דרך המנדט שקיבלו על ארץ ישראל כפיקדון עד למסירתו לעם היהודי, מה בדיוק הטריטוריה שכלל המנדט הזה, את בשר מבשרם הלורד בלפור הזכור לטוב וגם לטרוח ולעיין בקובץ פרשנויות החוק לגבי מצבם החוקי/משפטי של "השטחים", קרי - איו"ש, לפני שהם קופצים כמנהגם ומצהירים הצהרות שבלשון המעטה – אינן מדויקות.
הישג של הציונות ושל החברה הישראלית אז המל"ג אישרה, האלוף חתם, הבג"צ התאפק ודמם, ויש לנו אוניברסיטה באריאל, ועל כך יש לברך, כי מדובר בהישג חינוכי מקצועי ובעיקר הישג של הציונות. פרופסור יהודה דנון, נשיא אוניברסיטת אריאל, מציין: "בסופו של התהליך האקדמי הארוך והמתיש, האוניברסיטה באריאל משתלבת בממסד האקדמי הבכיר בישראל. המגמה היא להוסיף נדבך חשוב במחקר הבסיסי והיישומי, להגדיל את מספר הסטודנטים אשר זוכים להשכלה אקדמית במקצועות שחלקם אינם נלמדים במוסדות אחרים ולאפשר לחלק רחב יותר מצעירי ישראל להשתלב במעגל העשייה והתרומה לכלכלת ישראל, לביטחונה ולהאדרת שם המדינה".
אפשר להיות גם צודק וגם חכם צריך למתוח סייג בין ההישג הזה לבין פעולות מזיקות אחרות שנעשות באיו"ש, שמגבילות את יכולת התמרון שלנו לממש יעדים עיקריים, כי לנוכח ההישג, ובמיוחד בגינו, חובה עלינו להתנהל בחוכמה רבה יותר, להימנע מפרובוקציות טפלות ומזיקות, מפנאטיות מיותרת ומטומטמת, לדעת להבדיל בין עיקר לטפל, לעמוד על העיקר ולהתפשר על הטפל, להיות מוכשרים מספיק בהתנהלותנו כדי שאשמת הסרבנות תופנה ליריבים ולא תמוקד בנו, ולהבין שהבחירות לכנסת אינן חזות הכל, ושצפויים להיות חיים לא קלים אחרי הבחירות וצריך יהיה להנהיג ולנהל בתבונה את המציאות הכלכלית, הביטחונית והמדינית שתשרור בארצנו ובאזורנו, ולכך דרושה הנהגה שתדע לתעל את הכוח שקיבלה מהבוחר ליעדים שהוגדרו בחזון הציונות, ושתעשה זאת בחוכמה וברוח אמרתו של רבי נחמן מברסלב: "תן לי את הכוח לשנות את מה שצריך, את שלוות הנפש לקבל את מה שלא ניתן לשנות ואת החוכמה להבדיל ביניהם". האם תימצא ההנהגה הזאת? שנת 2013 תשיב על כך.
