פרשת שמות: גדולת משה

עִדָן חָדָשׁ

מֶלֶךְ חָדָשׁ בֶּאֶרֶץ יְשָׁנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּה

לֹא עוֹד יוֹסֵף הַמְּאַסֵּף הַכֹּל הִשְׁתַנָּה

לֹא אֶלֶּה"הַשִּׁבְעִים"שֶׁבָאוּ מִצְרַיְמָה

כֹּל הַדּוֹר דְּאָז מֵת וְהָאֻמָּה נִתְיַתְמָה

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד

וְרַק בִּקְשׁוּ לִשְׂרוֹד הֲרֵי שֶׁפַע אֵין עוֹד

וְהַמֶּלֶךְ הַמִּתְנַכֵּר לוֹחץ חָזָק וּמִתְאַכְזֵר

שַׂם שָׂרֵי מִסִּים וְצִִוָּה הַנָּשִׁים לְעַקֵּר

עִדָּן חָדָשׁ וּמֶלֶךְ שֶׁלֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף

זֶה סוֹף כֹּל יְרִידָה שֶׁהָעַם לָהּ יֵחָסֵף

הִזַּהֲרוּ בָּנִים זֶה קָרָה בְּכֹל הַדּוֹרוֹת

כִּי שׂוֹנְאֵינוּ רַק מַחֲלִפִים מִשְׁמָרוֹת

מלחמה דמוגרפית

מרגע שנתפנה המלך החדש מְקַבָּלַת כֶּתֶר מלכותו וישיבת הקבע שלו על כסאו, החל לבדוק מה קורה עם "המיוחסים האלה" היושבים בארץ גושן. לא בכדי מתחיל הכתוב במנין הבאים למצרים פעם נוספת אחרי שכבר מְנָאַם כבר בפרשת ויגש (פרק מו) כשבעים נפש הבאים מצרימה. הפעם נמנים בקשר להתנכלות פרעה ל"עם בני ישראל" שמשבעים נפש התרבו ונהיו לאיום על המצרים מן הבחינה הדמוגרפית כפי שזה קבל ביטוי בפסוק הבא: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו.(א/ט) פרעה מפחיד את עמו מפני בני ישראל איננו מתיעץ עם יועציו ואומר: הבה נתחכמה לו פן ירבה ותקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו... (א/י) מלחמתו בבני ישראל החל בהטלת מסים כבדים עליהם , ועבר למרר את חייהם בעבודה קשה, אך ככל שענו אותם כן עצמו ורבו. עובר לשלב הפחתת מספרם, לא על-ידי השמדת עם כגרמנים בתקופתנו, אלא המתת כל הבנים הזכרים וגזר: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. (א/כב) כי הבנות יכולות להלקח כנשים למצריים. את המעשה הנתעב הזה הטיל על המילדות העבריות לעשותו אלא שהמילדות העבריות לא עשו כמצותו: יש מדה מסוימת של אבסורד בהקטנת מספרם של בני ישראל, הלא הם עבדים לפרעה, אלא שפרעה ובכך הוא מפסיד כוח עבודה, אלא שפרעה כבר למד להכיר את העברים שאינם מתמזגים עִם עַם הארץ. הם נשארו עם מיוחד, קבוצה אתנית נפרדת נבדלת מעם הארץ ואין כל סיכוי כי ייעלמו על-ידי התבוללות או הטמעות בעם הארץ. כך אמרו חז"ל בעניין זה: ישראל לא נטמעו במצרים, מפני ששמרו על שמותיהם ועל שפתם ועל מועדיהם אולי גם מנהגיהם, לפיכך כל עוד ועמנו שומר על יחודו על מסגרת המשפחה: לא נישואי תערובת ולא נישאים בין בני אמונה אחרת, נוא יתקיים כעם. בנישואים יש השפעה הדדית בין בני זוג וזה מביא את צאצאיו להטמעות בעמים אחרים עד אבדן. הדבר הוכח שכאשר הנישואים מעורבים תחת דגל הליברלית, אובד הקשר עם העם היהודי עד אובדן מוחלט. צריך לפשט דרכי הנישואין לפי ההלכה לפי דת משה וישראל ובכך למנוע אבדן.

לידתו של מנהיג

נראה לנו כי כל ההקדמה שהבאנו והפתיחה שבפרשתנו לא נועדו אלא לתאר לידתו של המנהיג העתיד לחלץ את בני ישראל מעבדות ולהביאם לארץ אבותם שהבטיח אותה הקב"ה לאבותיהם ולהם. זה מתחיל בסיפור תהליך מוקדם של לידת משה: מעמרם איש מבית לוי אל יוכבד אשה בת לוי שנשאו זה לזה והאשה הרתה וילדה בן הוא משה. עם לידתו נכר עליו כי הוא ילוד מיוחד, כי התמלא הבית כֻּלּוֹ אורה, (לפי רש"י) יוכבד אמו של משה הסתכנה בהצפינה אותו שלושה ירחים, כי הרי פרעה גזר להשליך את הזכרים ליאור. משלא יכלה יוכבד עוד להצפינו, גמרה אומר להשיט אותו על פני היאור בתוך תיבת גומא שמרחה אותה בזֶפֶת מבחוץ וּבְחֶמָר מבפנים, כדי שלא יריח הילד את הרח הרע של הזפת. מרים אחותו של משה עמדה מרחוק ועקבה אחר התיבה, עד אשר נזדמנה בת פרעה לרחוץ ביאור משראתה את התיבה שלחה את אֲמָתָהּ למשות את התיבה מן היאור ולהביאה אליה. משפתחה בת פרעה את התיבה ראתה ילד בוכה. נכמרו רחמיה עליו בהבינה כי מדובר באחד מבני העברים. מרים שהייתה אחת מנערות בת פרעה, מיד הציעה לה להביא מיניקת להניק את הילד, והביאה את יוכבד אמו (של משה): ותניקהו "ויגדל הילד". השם משה ניתן לו על-ידי בת פרעה כי משתה אותו מן היאור והיה לה כבן. מיד אנו עוברים בפרשה לפסוק העיקרי: ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם. (ב/יא) דרך התורה לקצר ולכן לא ברור מנין משה ידע מי הם אחיו ? שראה אותם בסבלותם . ומדוע נאמר פעמים ויגדל משה, על כל נאמר: הראשון לְקוֹמָה והשני - לִגְדֻּלָּה. מכאן ואילך משה מתגלה כמנהיג שאיכפת לו מבני עמו, למרות שגדל כנסיך מצרי אצל בת פרעה בחצר המלכות, אך באותו זמן חש שיכות לבני ישראל.

ומשה היה רועה צאן

משה נולד כשכבר אהרן הבכור ואחות מרים היו. מרים דאגה להחיות את משה על-ידי זה שהביאה לו מינקת את אמו, והנה שתי התרחשויות שבהם משה נתגלה כאיש רודף צדק ומשפט. המקרה הראשון, כאשר ראה מצרי מכה עברי , הכהו ומת. המקרה השני, כאשר ראה שני עברים ניצים (רבים) שאל את הרשע למה תכה רעיך ומיד ענה זה למשה: מי שָׁמְךָ לאיש שר ושופט עלינו הֲלְהָרְגֵנִי אתה אֹמֵר כאשר הרגת את המצרי." (ב/יז) (מתברר כי הרשע נהרג בשם המפורש) . מיד לאחר אירוע זה נעלם משה ממצרים כי הלשינו על משה בפני פרעה שבקש להרוג את משה על כך נאמר: וַיִּירָא משה (ב/יד) מדוע פחד משה על כי ראה בישראל רשעים דְּלָטוֹרִין (מלשינים) (לפי רש'י) לכן היה לו ספק אם אלה ראויים להגאל. והוסיף עוד כי אלה ראויים לעבודת הפרך על התנהגותם זו. האגדה מספרת כי משה נתפס בפועל על-ידי פרעה כתוצאה מהלשנה והוכה בחרב על-ידי קוֹסְטִינָר (תַלְיָן) (לפי רש"י) אך החרב לא שלטה בו, כי לפי האגדה נעשה צוארו עמוד של שיש . הוא שאמר משה: ויצילני מחרב פרעה (שמות יח/יו) . לאחר אירוע זה עבר משה לשבת בארץ מִדְיָן. כאן חוזר תיאור המפגש על יד הבאר , כפי הדבר בתרחש ביצחק וביעקב. על יד הבאר באות הבנות לדלות מים. הפעם הרועים גרשו את הבנות ומשה נחלץ להציל אותן מהם. מששמע כהן מדין את המעשה הטוב שעשה "המצרי" משה, כפי שתארו אותו בנות מדין, הזמין אותו לביתו לאכול והשיא לו את בתו צפורה, שילדה לו שני בנים: גֶרְשֹׁם וְאֱלִיעֶזֶר. כאן משה נהיה רועה צאן חותנו יתרו, והתחיל להחשף לתפקיד שהקב"ה הועיד לו, לשחרר את בני ישראל מעבדות כמנהיגם של בני ישראל - כ"רועה של עם ישראל".

מֹשֶׁה מַנְהִיג עַל כָּרְחוֹ

וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בְּלַבַּת אֵשׁ מתוך הסנה וַיַּרְא והנה הסנה בֹּעֵר בָּאֵשׁ והסנה איננו אֻכַּל.(ג/ב) תופעת טבע לא רגילה, כפי שקורה עם כל הנביאים כאשר הם עומדים להיות מוסמכים כנביאי השם, להדרכת העם. במקרהו של משה מדובר ב"הסנה" כאות ראשון לְהַסְמָכַתו כנביא על-ידי הקב"ה. משה שמע את קול הקב"ה מזהיר אותו בדברו אליו מתוך הסנה, באמרו לו אני אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב . משה שחי בחצר המלוכה למד לדעת את מוצאו ואת שיכותו לעם הסובל אשר נלחץ על המצרים. כאן הקב"ה אומר לו: צעקת בני עמך הגיעה אלי: וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אֶל מְקוֹם הכנעני, והחתי, והאמרי, והפרזי, והחוי, והיבוסי (ג/ח) . אלא שהצלתם תעשה על-ידי משה: אתה תהיה שליחי להוציא את ישראל ממצרים. ההסמכה לא עברה ללא דין ודברים בינו לבין אלהים. שלא כבימינו נלחמים בכל דרך פסולה כדי להשיג את המנהיגות, מלחמת שליטה ורדיפת כבוד. בעוד משה מנסה להתחמק מקבלת המנהיגות. מי אנכי כי אלך אל פרעה (ג/יא) אך אלהים לא מרפה ודורש ממשה לקבל את המשימה. משה שואל : אם אלך לעם ואומר כי אלהי אבותכם שלחני הם ישאלוני : מה שמו . אלהים אומר למשה: השם (איך יקרא שמו של הקב"ה בפי העם ) איננו עיקר: אהיה אשר אהיה, זה לא כמו במצרים שם השליט נקרא פרעה הכל יכול. אמור לעם אהיה שלחני אליכם.(ג/יד). כשם שהסנה שימש כשליח של הקב"ה ועשה שליחותו ואיננו אֻכַּל, כך אתה משה תעשה שליחותך לא תפגע מפרעה, ולמלשינים לא תהי תקוה. ענה משה ואמר: מי אנכי כי אלך?(ג/יא). כִּי עַל כֵּן לָמַדְנוּ

הָרוֹדֵף אַחַר כָּבוֹד לֹא יַשִּׂיגֶנּוּ

לַשַּׁוְא יָתוּר אַחֲרָיו לֹא יִמְצָאֶנּוּ

כִּי הַכָּבוֹד מַשִּׂיג כֹּל בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ

מוֹפֶת לְכַךְ עַנְוֶתָנוּת מֹשֶׁה רַבֶּנוּ

הָיָה אוֹת לְעַמּוֹ

לֹא בִּכְדִּי לֹא עָשָׁה לְמַעַן עַצְמוֹ

עָשָׂה חַיִל כִּמְנַצֵּחַ בִּזְכוּת קִסְמוֹ

בַּגֵּאוּת וּבַשֶּׁפֶל צָעַד גֵא עִם עַמּוֹ

כְּשֶׁשִׁבְּחוּהוּ עָנָה: יִשְׁתַבַּח שְׁמוֹ

וּלְאַחְדּוּת אוֹתֵת

דֻּגְמָא וּמוֹפֵת בַּיָּמִים הַהֶם וְכָעֵת

הַצְנַע לֶכֶת וְגַם מִשֶּׁלְּךָ לְמַד לָתֵת

עֲשֶׂה לְמַעַן הַזֻּלָּת וְרַגְלֶיך כָּתֵּת

כִּי הִתְנַשְאוּת גַּם מִבְצָר תְּמוֹטֵט

טוֹל קוֹרָה וְאוֹתֵת