הטור של פריצי

התנועה לחופש המידע עתרה לבג"צ בדרישה לפתוח בפני הציבור את הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג. זו הוועדה שקמה בעקבות מחאת הציבור על משבר הדיור והעיוותים בחלוקת המשאבים במדינה. העובדה שבמדינת ישראל נדרשת בכלל עתירה לבג"ץ כדי לעיין בפרוטוקולים של ועדה ציבורית צריכה לעורר חלחלה. נראה שרק בישראל מעיזה הממשלה להטיל איפול על דיוני ועדה ציבורית. אולי כי רק בישראל הציבור הוא שוטה דיו כדי להאמין בכלל לועדות שהממשלה ממנה לו.

3 שופטים חדשים מונו לבית משפט השלום בירושלים. אחד מהם היה קודם למינוי תובע בפרקליטות מחוז ירושלים, השני היה תובע בפרקליטות המדינה והשלישי היה עוזר משפטי לשופט ומתרגל אקדמי באוניברסיטה. אני מניח ששלושתם אנשים טובים, מקווה שהם יודעים גם חוק ומשפט ומייחל שינותר הם גם קצת שכל ישר. אבל איש מהם לא בא מהשטח, לא בא מייצוג אזרחים, ולא ליווה את בעיותיהם מול מערכת המשפט. לכן משמעות הנזקים הכלכליים, מחיר חוסר היעילות וניזקי חוסר הקשב והאפטיות של שופט היושב בדין, כפי שחווה ומכיר אותה האזרח, לא תהייה מובנת להם לעולם. וחבל. כי השופטים הללו יכהנו כנראה 20 או 30 שנים בתפקיד, יקבעו מעכשו גורלות של עשרות אלפי אנשים ועסקים, ולכן לא היה מזיק אם היו מכירים קצת את מי שנזקקים לשירותיהם. אבל אבוד. מסתבר שהפרקליטות היא שמכתיבה עדין את זהות ומוצא השופטים שלנו. אולי הגיע הזמן להביא שוב למערכת המשפט שר כמו דניאל פרידמן, זה שטילטל אותה מעט, הסיר ממנה קצת אבק, ופתח אותה לשינויים חידושים והתעדכנות. זה לא שיש רק פרידמן אחד בישראל. יש הרבה משפטנים טובים כמוהו, עם ידע והבנה במשפט, יכולת ניהול וגם אינטגריטי אישי. אבל הם לא בפרקליטות, ולכן לא יביאו אותם לשום תפקיד.

האגודות לטוהר השלטון והמנהל התקין עושות עבודה חשובה. חשובה בגלל האפקט המצטבר על נושאי תפקידים ציבוריים, שמבינים שיש מי שיוכל להפעיל לחץ ציבורי ולהביא לפתיחת חקירות ומיצוי הליכים נגדם כאשר נדרש, וחשובה כי לשאר האזרחים הלוחמים בעצמם נגד שחיתות והפרות חוק בכל מקום יש תחושה שהם לא לבד ושיש מי שיסייע להם. מהבחינה הזו תרומתן של עמותות אלה, כמו גם של העמותות לזכויות האזרח והעמותות לחשיפת מידע , ראויה לשבח. יחד עם זאת, תופעה רעה חדרה לעמותות הללו. הן החלו לתת "פרסים ציבוריים" לאישים פוליטיים ולאנשים המצויים בגופים שלעמותות הללו יש בהם אינטרסים. גם אם זה עדין לא שוחד, זה מריח רע. רע מאד. כאשר עמותה שהולכת לבג"ץ פעמיים בחודש ונותנת פרסים לשופטים, שופטים שחלקם אולי גם דנו בתיקים שהעמותה עתרה בהם, זה מריח רע. זה מריח בדיוק כמו שר בממשלה שמסדר מינוי לחבר מפלגתו שהיה מעורב בפריימריז שלו, או טייקון שמסדר עבודה לפקיד ממשלתי שהיה הרגולטור שלו. זה מריח אפילו יותר רע, כי השופט גם מסכים לקבל את הפרס. מה הייתם אומרים על בית המשפט העליון אילו בכל שנה אחד משופטיו הפורשים לגימלאות היה מקבל פרס כספי מהאחים עופר או מדנקנר או מתשובה בגין "תרומתו למשפט הישראלי", והדבר היה הופך למסורת, כשכל שופט יודע שגם הוא מועמד לקבל מהם יום אחד את הפרס? הייתם מאמינים בטוהר המשפט בעליון? ואין מה לעצום עיניים. גם השופטים הנכבדים שלנו יוצאים רע מהסיפור הזה. העובדה שהם יודעים שהם מועמדים לקבל (או שהם חוששים שלא יקבלו) פרס ציבורי מהעמותה שעותרת בפניהם, משפיעה בוודאות על תודעתם בעת שיבתם לשיפוט. אי-אפשר אחרת. כי בניגוד למה שחלק מהציבור חושב, גם שופטים הם בני אדם. ולכן גם הם מושפעים. ובמיוחד מפרסים וכבוד. כך גם חברי הכנסת, שאליהם פונות העמותות הללו בעניינים שונים, ואז הם מקבלים באמצע כהונתם פרסים מהעמותות הללו. זה שווה זהב: מרגע קבלת הפרס, הח"כ המאושר כבר משוריין מפני כל חקירה וביקורת. ואין יותר שום סיכוי שהעמותה תתלונן עליו אי פעם או תפתח במאבק ציבורי נגדו. וכי איך עמותה תפעל פתאום ציבורית נגד "האביר" שלה, זה שנושא על חזהו את צל"ש "טוהר המידות" שלה? ובכלל עולה השאלה למה במדינה בה יש כל כך הרבה אזרחים קטנים הנאבקים לבדם על טוהר המידות, דווקא הבכירים, המקושרים, המדושנים ומי שבעצמם שייכים לממסדים, מקבלים את הפרס? בדיוק מאותה סיבה שיצחק תשובה, האחים עופר, מוטי זיסר, דנקנר ושאר אנשי העסקים בישראל היו שמחים לתת פרסים ותגמולים לחברי הכנסת ולשופטים שדנים בעניינם. רק שאם הם יעשו זאת, אז האגודות לטוהר המידות שלנו יגישו נגדם תלונה על ניסיון שוחד.