לא רק בזמני בחירות, אבל במיוחד בזמנים כאלה, כותרות פוליטיות הן כמו "עתידות" של המסטיק האלמותי "בזוקה". זה מדהים לראות, לקרוא או לשמוע, את מי שמתיימרים להנהיג את המדינה הזו מבטאים את עצמם, תוך נתק, כמעט מלא, מן המציאות.
כל אחד כותב את העתידות שלו. "באנו לשנות" (לפיד), או "התקווה תנצח את הפחד" (לבני), או "שלי טובה בשבילך" (יחימוביץ'), "הכוח להנהיג" (ביברמן), "משהו חדש מתחיל" (בנט).
כאשר אדם בר-דעת פותח מסטיק בזוקה ומגלה שכתוב בו משהו כמו "עד גיל 30 תגיע לירח", סביר להניח שהוא לא יוצא מיד לקנות לעצמו חליפת חלל, והוא לא רץ מהר לנסח את "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". עד כמה הפוליטיקאים שלנו הם בריות ברות-דעת, ניתן לראות על-פי מידת המוכנות שלהם לנהוג בהתאם לנוסח העתידות המופיע במסטיק שלהם, אותו, כזכור, כתבו עבור עצמם.
מקור העושר - המחאה "לפקודת עצמי" הפוליטיקאים שלנו כבר לא מסתפקים בלחלק לעצמם מחמאות. פעם, ממש עד לא מזמן, הם נהגו לתור בשווקים לפני מערכות הבחירות, מלווים בלהקת מעודדות שהביאו עמם מהסניף המקומי, ולעודד את עצמם. מן סוג של עדלאידע פוליטית. כל פוליטיקאי מדד את התחפושת של עצמו, ואז יצא לרחוב לעודד את עצמו. גרסת המגרב הפרובינציאלית של בגדי המלך החדשים.
שלי יחימוביץ' עוד ניסתה את זה בשבוע שעבר. גרסת מפלגת העבודה לסרט "קרוב להחריד ורועש להפליא". וכפי שנאמר בספר: "ביישנות זה כשאתה מפנה את ראשך ממשהו שאתה רוצה. בושה זה כשאתה מפנה את ראשך ממשהו שאתה לא רוצה". ליחימוביץ', כמו לתאום שהיא כל-כך רוצה להחליף, אין בושה. הוא עמד לצד שרית חדד ששרה לו "אתה תותח", תמורת 80 אלף ש"ח, ויחימוביץ' הכינה לעצמה מעודדות בשוק, ביימה הגעה "ספונטנית" על זוג אופניים.
הדבר דומה למי שכותב מכתב לעצמו, שולח אותו לעצמו, ואז פותח את המכתב בציפייה דרוכה, ומגלה בתוכו המחאה "לפקודת עצמי". געגועי לרבין שהיה נבוך בקרבת המצלמות, לבן-גוריון שעמד על הראש כדי להיטיב לראות את העולם, והתגורר בצריף במדבר.
לעג לרש המצביעים מתוסכלים. בכל אשר אלך אני פוגש אותם, מדבר איתם, מנסה להבין מה ישפיע על הצבעתם. לאן פניהם בקלפיות. המסקנות האישיות שלי הן שבאמת רוב הציבור לא ממש מתכוון להצביע, ובין אלה שמתכוונים להצביע, הרוב לא בטוח בכלל למי יצביע. הפוליטיקאים מתוסכלים כי אינם ממריאים. המצביעים מתוסכלים כי הפוליטיקאים ממריאים בעיקר על אדי ההבל של עצמם.
תמונת הבחירות אינה תמונת "אתה תותח". היא גם אינה התמונה שמנסה לייצר
ציפי לבני ובה נראים שלושה קוריוזים מאחדים כוחות כנגד "עננת הביברמן", האופל הגדול המסתיר את ישראל מעצמה. תמונת הבחירות אינה הבנט שמביט אלינו בחוצות מכל שלט. תמונת הבחירות הזו היא, ללא צל של ספק, התמונה שגדשה את הרשתות החברתיות, ובה נראית אישה מבוגרת מחטטת בפחי האשפה, מתחת לשלט גדול ובו הדיקטטור
נתניהו מחייך ומבקש את "הכוח להנהיג".
בוקר טוב לך ארץ חדשה כל קנוניה נוספת שנחשפת במסגרת "משחקי הכס" של הפוליטיקאים בישראל, מרחיקה את הבוחרים מהקלפיות, ומרחיקה את ישראל מעצמה. לכאורה, מתנהל פה קרב על עתידה של מדינה, אך בפועל, זה אינו קרב על עתידה, כי אם על עברה. העבר משחק בבחירות הללו תפקיד מכריע, הרבה יותר מן העתיד.
המאבק אינו בין "ימין" ל"שמאל", אלא בין "עקום" ל"ישר". מתנהלים כאן שני מאבקים שאין מרבים לדבר בהם, כפי הנראה, משום שהעיסוק בהם עשוי לטרוף את הקלפים של השחקנים הראשיים. אבל השחקנים הללו משחקים על חיינו ובכספינו, ולפיכך, חובה עלינו להניח על השולחן את הקרבות האמיתיים ולדון בהם.
הקרב הראשון הוא בין ליברלים לפשיסטים. הליברלים רוצים לראות בישראל את החזון האנושי, והפשיסטים רוצים לראות בישראל מדינת הלכה לאומנית בסגנון
מוחמד מורסי, רק בגרסה יהודית.
הקרב השני הוא בין המודל של "הון-שלטון", לבין הניקיון של המערכת הציבורית. הקרב הזה הוא בין המשועבדים מבחירה או מכורח כחיות המחמד של בעלי-הון, לבין מי שאינם מוכנים להשלים עם העובדה ששליחות ציבורית הפכה למשלח-יד, של מי שעושים לביתם תוך כדי שירותם.
השמש זורחת, גם כשמעונן המשחק הנוכחי של כל מי שמתיימרים להנהיג ניצחון (אישי) בעד נתניהו או כנגדו, מול נתניהו או לצידו, הוא המשכו של המשחק הקודם (מי יהיה מספר 2 של מי). בכל מקרה, גם אם יצליחו לעגל את המשולש, ולמנות את עצמם לשלושה מספרי אחד, התוצאה תהיה אותה תוצאה.
כשלעצמי, מעדיף ניצחון של נתניהו, וממשלה צרה. את שלושת הנלעגים מטעם עצמם, אני מעדיף כאופוזיציה חזקה, ובתוכה מלחמת הישרדות על הזכות להוביל את המחנה הליברלי מול הפשיסטים, וכלי הקרב שלהם יהיו המלחמה בהון-שלטון, וניקיון הזירה הציבורית. שיילחמו ביניהם מיהו האופוזיציונר הבולט שיזכה בבחירות הבאות (ממילא הבחירות הבאות ייערכו בתוך שנה).
ניצחון של נתניהו וממשלה צרה, יבליטו את הצורך לעקור את "השיטה" מהשורש. ומאידך-גיסא, ממשלה רחבה תהיה אסון, משום שהיא תאפשר לציבור לחזור לנמנם ולהשאיר את שלטון ההון על-כנו. המטרה בבחירות הקרובות היא התמוטטות "השיטה".
אם לא נמוטט את "השיטה", נקבל שוב, בפעם המי-יודע-כמה, מלוכה של שוטים.
