לא רק הפלשתינים חולמים על זכות השיבה ליפו, חיפה, עכו, ושייח'-מוניס, גם השמאל הישראלי חולם על זכות השיבה לשלטון מימנו הודח במהפך 1977. מאז ועד עתה, למעט התקופה בה זכה השמאל לשוב לשלטון, נעשים מאמצים כבירים לחולל מהפך נגד.
בחודשים האחרונים הוגברו המאמצים ביתר שאת, בתנאים חלומיים שלא היו דוגמתם בעבר, הפעם באמצעות תקשורת מגויסת, אלקטרונית ומודפסת כאחד, כשבכירי הפרשנים והעיתונאים מובילים את הקמפיין להפלת נתניהו ולהקמת ממשלת שמאל. קמפיין של כותרות בעיתונות ובמהדורות החדשות, המייתר את הצורך לבזבז כספי הציבור להפקת סרטי תעמולה משעממים ולהפצת שלטי חוצות עקרים.
המטרה מקדשת את כל האמצעים: כמו למשל לאחר 12 שנות חקירה, נבחר העיתוי התמוה בלשון המעטה, דווקא ערב הבחירות, להגיש כתב אישום נגד
אביגדור ליברמן.
מאחר שהסקרים הוכיחו שהליכוד ביתנו לא מתרסק, גויס למען הסיסמה "רק לא נתניהו" ראש הרשות הפלשתינית אבו-מאזן, שהצהיר באנגלית בערוץ 2, שהוא מוותר על צפת ועל זכות השיבה, אך חזר בו בערבית בתוך יומיים, חזרה זניחה לדעת חסידיו.
אולם, כשהסקרים הוכיחו שדבריו לא הזיזו לימין, התגייס למשימה האזרח הראשון, נשיא המדינה
שמעון פרס, שעשה ניסיון נואש להכשיר את השרץ, כשהעיד שהוא מכירו היטב מזה 30 שנה, ולכן יש לסמוך עליו ועל כוונותיו הטהורות לעשות שלום עם ישראל, ב"מזרח התיכון החדש".
וכאשר גוש הימין מתמיד בסורו בסקרים, החליטו להלך אימים על הציבור בכותרת ראשית בידיעות אחרונות: "נתניהו מוביל לאסון" וכדי לאושש את האיום נמסר שמקורה ב"גורם מדיני בכיר". כשנוכחו עורכי "העיתון של המדינה" שהכותרת המאיימת לא הניסה את אזרחי המדינה למרחבים המוגנים, גויס לאתגר ראש השב"כ לשעבר
יובל דיסקין. ובראיון שערורייתי בסוף השבוע, עשה רצח אופי מגונה לראש הממשלה נתניהו, טעון ברכילות מרושעת, דיאגנוזה פסיכיאטרית המבוססת על תחושות בטן ו"קולגות" אנונימיים של המרואיין. מעניין שהתעורר רק עתה לדווח לציבור על הוללות במהלך ישיבות דרמטיות: "עישון סיגרים ושתיית משקאות חריפים".
ועתה לא נותר אלא להמתין להפעלתו של נשק יום הדין, וזה יתרחש ממש ערב הבחירות, והפעם בערוץ 10, יראיינו לונדון את קירשנבאום בשיתופו של
רביב דרוקר, את נשיא אירן מחמוד
אחמדינג'אד, שיבטיח לאזרחי ישראל, שאם יפילו את נתניהו - תבוטל מיד תוכנית הגרעין שלו.
