בשבועות האחרונים של 2012 עסקה התקשורת במצבם הכספי הקשה של ערוצי הטלוויזיה השונים ובמיוחד ערוץ 2 ו-ערוץ 10. לא היינו נזקקים לנושא זה אלמלי דמעות התנין השופעות מעיניהם של הערוצים הללו. לגבי ערוץ 10 שעמד ממש על עברי פי פחת, נדרשה התערבות של הממשלה ברגע האחרון כדי להאריך את תקופת הזיכיון שלו ובכך לאפשר לו, על-ידי הנשמה מלאכותית, להמשיך ולקיים את עצמו.
אנשי תקשורת ובכללם אנשי ערוץ 10, טענו בפורומים שונים כי יחסם של הפוליטיקאים לערוץ 10 מפלה אותו לרעה בכוונה תחילה. ויש להם סימוכין לכך, שאכן קיימת טענה כי הערוץ איננו מדייק בכתבותיו וכי הוא נוטה לטפול על הממסד בכלל ועל הממשלה בפרט טענות מטענות שונות שאח"כ מתבררות כלא מדויקות. עוד אומרים כי אנשי ציבור שונים כולל ראש הממשלה לא "ישבו שבעה" אם הערוץ ייסגר.
אנשי תקשורת המכוונים טענותיהם אל ראש הממשלה ומקורביו חוטאים פעמיים. פעם בגין הנטייה המוזרה ליחס כל מצוקה כספית של ערוץ תקשורת זה או אחר לכוונת זדון של ראש הממשלה ומקורביו השואפים כביכול להביא לסגירתו. השני הוא חפצם כביכול לגרום ביודעין לפגיעה באושיות הדמוקרטיה שהרי מי כמדיה האלקטרונית מהווה יסוד מוסד לדמוקרטיה... את הפיסקה האחרונה משמיעים אנשים מהמדיה לעיתים מזומנות, כאילו יש בצמצום מספר הערוצים או ברפורמה מבנית בחלק מהם או בכולם, משום פגיעה בדמוקרטיה.
כאחד מצרכני התקשורת המכורים אני מוצא את עצמי כוסס ציפורניים בעצבנות, דווקא לנוכח תוכניות ומשדרים, שמעוותים את המציאות בצורה החוטאת לאמת, כדי לצבור רייטינג וכדי להעצים את שמו ואת מעמדו של "טאלנט" זה או אחר. דווקא תוכניות אלו הן לרועץ לדמוקרטיה ול
חופש הביטוי, בשל הנזק שהן גורמות ע"י שחיקת אמון הציבור במדיה ובעושיה.
פסקי דין עקרוניים של בתי המשפט בכל הקשור לנושאים בהם מוצב חופש הביטוי מול אמירת אמת, ("חופש הביטוי קודם לאמת", ע"פ ההלכה המשפטית), סיפקו לתקשורת אילן גדול להתלות בו: מערכת המשפט. כנגד "קואליציה" מוזרה זו, שיסודה הוא למעשה פגיעה בדמוקרטיה, והוא אף אנרכיסטי במהותו, ניצבים כמובן הכנסת, הממשלה בכלל וראש הממשלה בפרט... דווקא מכאן נובעת תמיכה אמיתית במבנה הדמוקרטי. לכן חשים כמוני הרבה צופים, כי לנוכח עיניהם מתרחש חיזיון יומיומי של ביזוי הדמוקרטיה וביזוי אלה שנבחרו כדי ליישם אותה במשך שנות כהונתם.
הטענה כאילו המשבר בו מצויים הערוצים המסחריים היא תוצאה ממדיניותה של הממשלה ו/או רצון מכוון של פוליטיקאים לפגוע בהם, היא בגדר אחיזת עיניים וזלזול באינטליגנציה של ציבור הצופים.
הסיבות שגרמו למשבר הכספי העמוק בשני ערוצי התקשורת המסחריים ובמיוחד בערוץ 10, זועקות למקרא טורי ההוצאות וההכנסות שלהן.
הזכייניות של ערוץ 2, קשת ורשת, מתנהלות מזה שנים בחוסר הגיון כלכלי מוחלט. כדי לרכוש את הזיכיון התחייבת רשת לשלם למדינה תמורתו 123 מיליון שקל לעשר שנים ואילו קשת התחייבה לסכום גבוה אף יותר: 178 מיליון שקל. אולם התחרות בין הזכייניות הגיעה לשיאים גם בתחומים אחרים: משכורות עתק למשל המשולמות לטאלנטים, אם בעבור עבודתם בפועל ואם בעבור אי - עבודתם. יש מהם כאלה המקבלים משכורות עתק כדי שיישבו בבתיהם, ובלבד שלא יעברו למתחריהם... אם אכן מצויות הזכייניות במצוקה כספית קשה מדוע הן משלמות לאותם "טאלנטים" סכומים הנעים מ-60.000 שקל ומעלה (שכרה של
יונית לוי: -.90.000), ומדוע מושקעים מיליונים, שאינם מצויים בקופתן ושלא בהתאמה עם מצבן הכלכלי, בתוכניות כגון "
האח הגדול" "
כוכב נולד" או "השרדות". איזו זכות יש להן לבוא בטענות על פגיעה בחופש הביטוי, כשהן עצמן מתנהלות בחוסר אחריות ממדרגה ראשונה.
מי שמאיים על חופש הביטוי איננו הממסד הפוליטי או הציבורי אלא הנהלות הערוצים הללו עצמן המנהלות את ענייניהן הכספיים ללא התחשבות בשיקולים כלכליים, ובכך חותרות יום יום ושעה שעה תחת עצם קיומם הפיזי.
