תארו לכם מלחמה המתרחשת בין שני גופים מרכזיים ובלעדיים לביטחון מדינת ישראל, משרד הביטחון בהנהגת שר הביטחון – והצבא בפיקודו של הרמטכ"ל.
הזוי? מטורף? מסוכן לביטחון מדינת ישראל? השאלות הרטוריות כולן בלשון המעטה.
במדינה מתוקנת היו מושלכים שני המפקדים הללו מיידית לבור הכלא.
במדינה מתוקנת לא היו צריכים להמתין שנים כדי לקבל דוח מ
מבקר המדינה המעיד על פגיעה בבטחון המדינה – עובדה שנחשפה ברגע האמת.
במדינה מתוקנת לא היו מספרים על ראשי מערכות הביטחון שלה המתכתשים ביניהם בנשק לא קונבציונלי, וממשיכים לגלגל עיניים כאילו הנה עוד שחיתות זוטרית עוברת למול עינינו.
במדינה מתוקנת לא היו ממשיכים לדשדש כאילו ומדובר במריבה בין שני ילדים בגן, וממתינים שאי שם יתעורר מישהו ויחליט שיש כאן נושא שכבר מזמן היה צריך להגיע לדיון משפטי כששני המככבים עומדים לדין כנאשמים.
במדינה מתוקנת שלא נזהרת בפושרים ואפילו לא ברותחין כשהדברים נוגעים לשחיתות שלטונית על רבדיה השונים, נכווים עד כלות וגם אז לא ממהרים להגיע לביה"ח כדי לקבל טיפול רפואי גם אם מאוחר מידיי. הפתגם טוב מאוחר מאף פעם כבר אינו רלוונטי למדינה מתאבדת שאין לה שום קו אדום ו/או שחור בכל דבר הקשור למינהל תקין, מוסר, חוק, ותואר מידות של מנהיגיה.
אשרי המאמין שבדרך זו בה מתנהלת מדינת ישראל בניגוד לכל חוק ונורמה בסיסיים – יעשה הטבע את הבלתי אפשרי ויאפשר לה להמשיך ולהתקיים.
