הנשיא
שמעון פרס הצהיר שבועיים לפני הבחירות כי אבו-מאזן הוא הפרטנר היחיד של ישראל המחויב לשלום ויש למהר להגיע להסכם מהיר וסופי. אין זה חדש שפרס, הן כפוליטיקאי והן כנשיא, חי בלה-לה-לנד, מוקף במזכרות ובהצהרות בנוסח "מזרח תיכון חדש", שהיא נוסחה שתתקיים עם החישוב הקלנדרי כמו של שבט המאיה.
חוק יסוד נשיא המדינה התשכ"ד-1964: סעיף 1 - מעמד - בראש המדינה עומד נשיא; סעיף 12 - חתימתו של נשיא המדינה על מסמך רשמי טעונה חתימת קיום של ראש ה
ממשלה; סעיף 18 - לא יצא נשיא את גבולות המדינה אלא על דעת הממשלה.
על-פי החוק, הנשיא הוא אזרח מספר אחת. יחד עם זאת, בפעולותיו המהותיות, בעלות ההשלכות הפוליטיות, המדיניות, היחסים עם מדינות העולם, הוא כפוף לממשלה המכהנת ולראש הממשלה. על-פי סעיף 12 בחוק - חתימתו של הנשיא על מסמך רשמי של המדינה ומטעם המדינה, טעונה וכפופה לחתימת קיום של ראש ממשלה.
הצהרה פוליטית - ובמיוחד הצהרה הנתונה למחלוקת ולביקורת ציבורית - דינה כמסמך רשמי, ולא יכולה להיאמר ללא תיאום עם ראש הממשלה. אי לכך, כל שאומר הנשיא בעל-פה, בפני שגרירים או בהרצאה פומבית באקדמיה, כל אמירה שיש בה אלמנטים פוליטיים, שלא על דעת הממשלה, פסולים, פגומים ומחוץ לתחום סמכויותיו כנשיא המדינה.
נשיאים חורגים הנשיא שמעון פרס הוא נשיאה התשיעי של מדינת ישראל. מתוך תשעת הנשיאים, רק שניים היו אקדמאים והיתר פוליטיקאים, רובם ממפלגת העבודה ההיסטורית. הנשיא הראשון, פרופ' ויצמן, דמות יהודית ציונית, מוכרת בעולם גם מתחום המדע; ופרופ' אפרים קציר, מדען ממכון ויצמן ברחובות, גם הוא דמות אקדמית בעלת הישגים במדע (הנשיא הרביעי).
גם בעבר היו נשיאים פוליטיים שחרגו מהפרוטוקול. הבולט ביניהם היה הנשיא עזר ויצמן (הנשיא השביעי), שלא שלט בלשונו ופיזר הצהרות שלא תאמו את מדיניות הממשלה והכנסת. האם על הנשיא להימנע מהצהרות פוליטיות? יש על כך ויכוח ער בציבור, מזה שנים. יש הטוענים שמותר לו ויתרה מכך, הוא חייב להביע את דעתו, בהיותו עומד בראש המדינה ורוצה בטובתה ויוקרתה, ועל כך אין לדעתי עוררין.
יחד עם זאת, גם על-פי החוק היבש וגם על-פי ההיגיון הרטוב, נקיטת עמדה חד-צדדית, או העדפה של אידיאולוגיה או מצע פוליטי על-ידי נשיא המדינה, יש להן השפעה לא מבוטלת כלפי פנים ובמיוחד כלפי חוץ - שהרי התקשורת הזרה והשגרירים הזרים מזהים במהירות את המחלוקת בעם בדיווחיהם, ובכך נפגעות הן תדמית המדינה והן עמדתה ועוצמתה של הממשלה. מטעמים אלה ואחרים, אסור על הנשיא להביע בפומבי עמדה המנוגדת למדיניות הממשלה וראש הממשלה.
נשיא נבחר ע"י כנסת פוליטית תמיהה מסוימת עולה מן העובדה שנשיא המדינה נבחר על-ידי הכנסת, שהיא פוליטית מובהקת. אבל מיד מבקשים מהנבחר להיות א-פוליטי. זה קשה, לא תמיד מצליח, אבל מי שחושב ומרגיש שלא יוכל לייצג את כל הזרמים בעם, אל לו לבוא ולקבל את התפקיד. גם זאת אפשרות נבחרת. עד היום, זה עוד לא קרה.
הנשיא עזר ויצמן, בספר זיכרונות מ-2002, כתב: "את הנשיא בוחרים הח"כים ולא העם... מתעוררת תמיהה, אם הבחירה היא פוליטית על-ידי גוף פוליטי, כיצד מצפים מנשיא להיות א-פוליטי".
הנשיא יצחק נבון בתום כהונתו ב-1983 אמר בנאומו לאומה: "אין לזלזל במוסד הנשיאות. כל השכבות בעם זקוקות למילה טובה של הנשיא... יש לכך חשיבות עצומה גם בלי סמכויות כביכול".
עיתוי הצהרת הנשיא לאור מעמדו הרם של הנשיא, ובמיוחד לאור העובדה שאנו לפני בחירות, שהן בהישג יד, הצהרה פוליטית פומבית, בפני שגרירים זרים, יש לה משמעות ומשקל מעבר לחוק היבש, מעבר למעמד הייצוגי כביכול של הנשיא. יש לכך משקל פוליטי מובהק.
הנשיא פרס אינו טירון פוליטי. הנשיא פרס גם אינו אדם תמים, נאיבי, מנותק מהמציאות, הוא ידע בדיוק מה הוא אומר, איך זה ישפיע וגם רצה בתוצאה.
גם למטרה טובה יש מגבלות הנשיא פרס מאמין בשלום ובהסדר עם הפלשתינים, אין על כך מחלוקת. אבל הנשיא פרס, בתפקידו כנשיא מדינת ישראל, חייב להבין שהוא לא מייצג פלג או שכבה אחת בעם, אלא את מדיניות הממשלה, ולכן כל סטייה ממנה היא חריגה מסמכות בדרגת חומרה רבה בשל מעמדו בציבור ובעולם.
שמעון פרס מזגזג פוליטית. להזכירכם,
יצחק רבין ז"ל לא התלהב ממנו רוב השנים ואף כינה אותו בספר זיכרונותיו כ"חתרן בלתי נלאה". רבין הובל שלא בידיעתו והסכמתו המוקדמת למלכודת של "
הסכם אוסלו", שבושל בהנהגתו של פרס. שמעון פרס גם ברח מהעבודה, עבר עם כמה עריקים לקדימה ומשם הצליח להגיע לשיא - נשיא המדינה.
לבטל את מוסד הנשיאות? הנושא לא חדש והוויכוח על שאלה זו עולה מדי פעם כשנשיא מדינה מתחיל בפעולות החורגות מתפקידו וממעמדו, כי משעמם לו לפעמים להיות ממלכתי, ייצוגי וא-פוליטי.
יש מקום למוסד הנשיאות בלב העם. ראש הממשלה, הממשלה והכנסת הם גופים פוליטיים מובהקים. לידם יש צורך קיומי, ייצוגי, לדמות-על שתייצג את העם כולו, ובמיוחד שיקרין נשיא העם ממלכתיות, חוכמת חיים, אהבת העם והמדינה, וייתן אפילו באופן זמני הרגשה ייחודית של אדם העומד מעל הוויכוחים והפילוג בעם או הקרע החברתי ומייצג את הטוב שבחברה, בעם ובמדינה.
הערות והארות פוליטיות - בכינוס שגרירי ישראל, שמתקיים פעם בשנה בירושלים, העלו השגרירים שאלות ותמיהות לגבי האפשרות לייצג נאמנה את מדיניות ממשלת ישראל. בתשובה השיב להם היועץ לביטחון לאומי אלוף (במיל.) עמידרור, כי מי שלא יכול או לא רוצה לייצג את המדינה בהתאם למדיניות ממשלתה, צריך להתפטר ו/או ללכת לפוליטיקה. צודק עמידרור. בגדול. מי שלא יכול וקשה לו - שיקום ויתפטר.
- גם נתניהו נזעק והעביר עליו ביקורת עקיפה ומרומזת, מפאת כבודו ומעמדו של נשיא המדינה.
- בנושא זה של התבטאות הנשיא היה ויכוח ער בתקשורת. שגרירים בדימוס ואנשי ציבור, פוליטיקאים ואנשי תקשורת טענו בחלקם כי הנשיא רשאי וחייב להביע דעתו, ואחרים טענו שהוא טעה וגרם נזק.
- שבועיים לפני הבחירות, כל הצהרה פוליטית של הנשיא, היא בעלת משקל מעבר לאמירה, כבודו ומעמדו, ועליו להיות זהיר בהצהרות.
- אל תהיו נאיביים, איש לא יעשה זאת. אף שגריר לא יתפטר, הג'וב טוב ויש לו משכורת והנאות לא רעות.
