ביום א' השבוע פירסם
הארץ מאמר מערכת ("כסות אקדמית"), שהצטרף למתקפה ארוכה על השינויים שקידם
גדעון סער בהשכלה הגבוהה. אתמול (8.1.13) הכתירו שם מאמר נוסף בשם "האקדמיה הוכנעה" (לא פחות!).
בהארץ מזהים את האיום האמיתי על ההגמוניה של האליטה הוותיקה: עיזבו את הפוליטיקה הגלויה, הבחירות, ההתכתשויות והסקרים; המל"ג אישרה את הפיכתה של אריאל לאוניברסיטה השמינית בישראל, ואת הפיכתו של "מרכז שלם" למוסד אקדמי. אלה עשויות להיות ההחלטות החשובות ביותר של הליכוד בכל שנות שלטונו - יותר מהקמת יישובים (עניין ראוי כשלעצמו). "אריאל" ו"שלם" הם תשתית לאליטה אלטרנטיבית שבדור הקרוב אמורה להצטרף לשורת ההובלה של המדינה.
זוהי קריאת תיגר נגד חומות הפוליטיזציה שגבהו באקדמיה הישראלית בעשורים האחרונים - הן ביחס לתוכני הלימודים והמחקר והן ביחס למרצים שפעמים רבות לא התקבלו על-פי הישגיהם או יכולתם המחקרית, אלא לפי מידת השתייכותם לקסטה הקובעת.
הפונדמנטליסטים האמיתיים המתקפה נגד החלטות מל"ג חשפה את ה"אני מאמין" של השמאל - כל זמן שהתנהלו בחירות והפרימיטיביים ה"פונדמנטליסטים" (כך מכונה שם הימין) זכו - סבלנו, אבל ידענו שמוקדי הכוח האחרים בידינו מוסיפים להשפיע על דור העתיד ועל הנחלת נרטיב התבוסה הבתר-ציוני. עכשיו מדובר במשחק אחר לגמרי: האויבים מקימים מרחבי השפעה אלטרנטיביים שבהם הכללים הישנים נבחנים מחדש.
לאור הביקורת החריפה נגד המוסדות האקדמיים השמרניים ("אינדוקטרינציה לחינוך לאומני"! אין גבול לנבזות), אפשר להבין מי הפונדמנטליסטים האמיתיים; אלה שידברו בשבח הדיאלוג והמו"מ, הטלת הספק והפלורליזם - עד שייגעו בשולי אדרתם, נכון יותר ידחקו אותם מעט, כדי לפנות מקום גם לאלה שהם עצמם הדירו במשך שנים. או אז יתעורר החיידק המקרתיסטי מרבצו ובמסווה של ממבו ג'מבו ליברלי יבקש לסתום את הפה לזרמים רעיוניים מנוגדים. ועוד יתלוננו ש"לא מדובר במוסד אקדמי רגיל, שמנסה לעודד סקרנות וביקורתיות". מי שמדבר...
רבים מהמסתופפים בצילו של הארץ הם ליברלים למראית עין; בסמוי הם אורתודוקסים לא פחות מהחרדים, וקנאים עד עיוורון לרעיונות היסוד שהם כביכול מטיפים להם. חפשו כמה עיתונאים שם היו בעברם דתיים, ותבינו שהקיבעון המחשבתי רק עבר דירה. איך אמר פרופ' מעוז עזריהו (שהיה שם וחצה את הקווים): "ה'ליברל' הישראלי הממוצע יהיה מוכן למות על זכותך - לחשוב כמוהו". אז מי אמר שאין תקווה?