ללא מפלגה מימין לבית היהודי,
נפתלי בנט וחבריו יושארו מחוץ ל
ממשלה. במצב שנוצר קיים אינטרס מובהק לבית היהודי בהכנסת אלדד ובן-ארי לכנסת.
פעם שאל מושקו, ניצול השואה שהיה לבולדוזר האגדי של גוש עציון, מדוע הרב לוינגר נדחף לתוך חברון וקריית-ארבע. "הנה פה בגוש אנו פועלים בקונצנזוס, שיבוא לפה!". הרב לוינגר הגיב: "תגידו למושקו שבזכות ישיבתנו פה הוא בקונצנזוס. אחרת גם גוש עציון יהפוך לשנוי במחלוקת".
דבר דומה אפשר לומר על הבית היהודי ועוצמה לישראל: כדי ש'הבית היהודי' יהיה בקואליציה צריך ש'עוצמה לישראל' עם תא"ל פרופ'
אריה אלדד וד"ר מיכאל בן-ארי יהיו בכנסת. ללא מפלגה מימין לבית היהודי, נפתלי בנט וחבריו יושארו מחוץ לממשלה, בדומה לאיחוד הלאומי בכנסת הקודמת. גם בלי העוינות לבנט ולאיילת שקד יעדיף נתניהו להראות לעולם שממשלתו היא לא ממשלת ימין מובהקת. מישהו ייאלץ להישאר בחוץ!
בנט וחבריו בונים על קואליציה. אלדד וחבריו בונים על אופוזיציה, והם יעשו זאת בשמחה. לכן, באופן פרדוקסלי אחוז החסימה של עוצמה לישראל הוא אינטרס מובהק של הבית היהודי, למען הקלת כניסתו לקואליציה.
ויש עוד סיבה: תומכי הבית היהודי מרעננה ומגבעת-שמואל לא היו מצביעים לרשימה שבה יושב בן-ארי. מאידך-גיסא, רבים מהחרד"לים לא היו מצביעים לבית היהודי. הם לא אוהבים את הזגזוג של בנט בשאלת סירוב הפקודה, וטוענים נגד ח"כ אורבך שתמך בעסקת שליט ובשחרור מחבלים. נראה שגם בימין הקשה יש "פיינשמקרים".
לפעמים כשהילדים רבים ביניהם על ההורים להתערב. במקרה זה, ההורים הם הציבור. קבוצת פעילי ימין ותיקים החלה בסוף השבוע לפעול במאמץ למקסם את כוח הימין, תוך השכנת שלום במחנות.
יעד ראשון: למזער את ההתקפות ההדדיות בין הליכוד לבית היהודי. יעד שני: להבטיח שעוצמה לישראל תעבור את אחוז החסימה. הם מודאגים, למרות הסקרים האופטימיים מהשבוע האחרון, ומדגישים כי זו משימה של כל גוש הימין הלאומי-ציוני-אמוני.
"הסקרים אכן נוטעים תקווה", אומר הפעיל הוותיק ד"ר גדי אשל, "אבל כדי שהבית היהודי לא יתויג כימין קיצוני צריך לאפשר לעוצמה לישראל להיבחר עם מנדט אחד מעל אחוז החסימה, ולהגיע לשלושה מנדטים לפחות".
לדעתם יש להפריש ממחנה המצביעים הלאומי מעין "כוח רתק" שיצביע לאלדד ולבן-ארי. סוג מסוים של עשירי למניין או לעניין. מסקנתם היא לקרוא לכל משפחה ימנית וציונית-דתית להפריש מצביע אחד לעוצמה לישראל, לא בשל ההזדהות עם ראשי המפלגה אלא מתוך ראייה כוללת של הגדלת כוח הימין ומקסום כוחו.
לדבריהם, ההצבעה עבור עוצמה לישראל היא שניים במחיר אחד. הברירה היא בין הפסד של שני ח"כים לימין, אם חלילה לא יעברו את אחוז החסימה, ובין הוספת שני ח"כים (לפחות), שהוכיחו את עצמם.
מניתוח סקרי עומק עולה שאלפי קולות בודדים יכריעו בין מעבר של אחוז החסימה ובין נפילה מהשלב העליון של הסולם, שאליו כבר הגיעו שני הח"כים אחרי שצברו מאגר גדול של מצביעים.
מאיפה מגיעים המצביעים? לאריה אלדד מאגר מצביעים מהאינטליגנציה של הימין, בעיקר הבוגרת, רבים מהם חילונים. השבוע הם קיבלוהו בתשואות בכנס הענק של נדיה מטר ויהודית קצובר מ'נשים בירוק'.
ד"ר מיכאל בן-ארי זוכה לקבלות פנים דומות בדרום הארץ ובשכונות דרום תל אביב, שם שמו נישא בהערצה בפי התושבים הסובלים מהמתקפה הסודנית. בן-ארי, כמו אחיו הרצל, ראש מועצת קרני-שומרון, נולד בשכונת התקווה. הוא למד במרכז הרב וקיבל סמיכה לרבנות. תומכיו מתושבי השכונות, שלצדם עמד בעקביות, לא יצביעו לבית היהודי. לגביהם בן-ארי וחבריו הם לשכת הקשר לצרותיהם. הם אלו שסייעו לתושבים להעלות את בעיית המסתננים לבמה הציבורית מול 'ארגוני הסיוע' המעודדים את הצפת הארץ במסתננים.
באמתחתו של בן-ארי נמצאים גם 'מצביעי מרזל'. האיש מביא עמו נדוניה של כ-27 אלף קולות מובטחים של גרעין קשה, קולות של רבים מתומכי רשימת הרב כהנא הי"ד, אלו שיעדיפו שלא להצביע לשום מפלגה אחרת פרט לגוון המסוים הזה. אין להם מפלגה נוספת.
כמה מעסקני הבית היהודי מנסים למשוך את 'עוצמה' מטה מהסולם, וזו טעות מצדם. תפקידם הוא לדחוף אותם מעלה כדי שיעברו מעבר לסולם ויגדילו את מחנה הימין. הציבור יחליט.
