בכנס מטעם "נשים בירוק" למען סיפוח יש"ע הזכיר אחד הנואמים, הדר אלן בייקר, חבר וועדת
אדמונד לוי, את הצהרת האו"ם על "זכויות העמים הילידים" והביע תמיהה, מדוע ישראל לא הצטרפה להצהרה הזאת. דומה לי, שאני יודע את התשובה: מפני שהערבים הקרויים 'פלשתינים' יקפצו מייד על המציאה ויתבעו לעצמם את זכויות הילידים. מה שמעלה את השאלה המרתקת, מי באמת הם ה"ילידים" בארץ הזאת?
להלן לשון הסעיף העשירי של ההצהרה:
"עמים ילידים לא יפונו בכוח מאדמות הטריטוריה שלהם. שום העברה למקום אחר לא תהיה ללא הסכמה חופשית, מוקדמת ומושכלת של העמים הילידים הנוגעים בדבר ואחרי הסכמה על פיצוי צודק והוגן והיכן שהדבר אפשרי, ביחד עם אפשרות לשוב". האם "הליכוד ביתנו" בראשות נתניהו וליברמן מוכן לחתום ל
מתנחלים היהודים עכשיו, לפני שהם נותנים לו את קולותיהם, על סעיף דומה?
ליברמן נשאל על כך ע"י אריאל כהנא ותשובתו נתפרסמה במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מיום 4.1.13, הנה:
שאלה:" הממשלה הבאה בשום מצב - הסדר קבע או הסכם ביניים - לא עוקרת יישובים?"
תשובה:" אני חוזר ואומר בצורה ברורה: תפקיד הממשלה הוא לחזק את ירושלים ואת גושי ההתיישבות, ואיננו מתכוונים לוותר בנקודה זו. כרגע, חובת ההוכחה היא על הצד הפלשתיני. אבל אם אדע שהולכים לסוף הסכסוך, יש הסדר מדיני אמיתי, אין תביעות בעתיד והכל מסודר ומוסדר - אני מוכן לפינוי הבית שלי בנוקדים...אני משתדל להיות מעשי. מה שלעולם לא נוותר הוא ירושלים וגושי ההתיישבות."
במילים אחרות, התשובה היא שליברמן יעקור יישובים, ואפילו את ביתו שלו שבגוש עציון. כל מילה שצוטטה לעיל הייתה יכולה להיאמר ע"י צפורה לבני,
שלי יחימוביץ' או
יאיר לפיד.
אשר לשותף הבכיר, נתניהו, גם אותו לא הרתיעו הבחירות הקרובות מלאשר שוב, בפה מלא, שהוא דבק בנאום בר-אילן ומתכוון ברצינות להקים מדינה פלשתינית, אבל בתנאי ש...בלה, בלה, בלה... שתי ההצהרות החשובות ורבות-המשמעות האלה לא קיבלו כל הד בתקשורת, אך כנראה שלציבור יש חושים חדים, והדבר מתבטא, בצדק, בירידת הרשימה בסקרים. מסכנה
ציפי חוטובלי, שניסתה לטעון שהמדינה הפלשתינית אצל נתניהו היא רק טקטיקה. למחרת היום נתניהו סתר אותה, כאמור. מה תאמר עכשיו? מה אומרים מאות אלפי מצביעי מח'ל, הרואים בתמיכה במדינה פלשתינית גם אסון לאומי וגם כפירה בעיקר?
נוכח הדברים האלה, נראה שהמתנחלים ש א י נ ם יושבים ב"גושים", זקוקים מאוד להצהרת האו"ם על זכויות העמים הילידים, שתגן עליהם מפני תוכניותיהם של ראשי 'הליכוד ביתנו'.
ועתה, הבה ננסה לבחון ברצינות את השאלה, מי כאן העמים הילידים - אנחנו או הערבים?
בארה"ב ובקנדה מדובר באינדיאנים שנושלו, גורשו, נכלאו, טרונספרו שוב ושוב וגם נטבחו בהמוניהם. כלפי אלה שנותרו, סובלים אמריקנים רבים ייסורי מצפון, אותם הם משככים ע"י פיזור טובות הנאה, כגון רישיונות לפתוח בתי הימורים. יש מהם, שמצאו דרך מקורית לכפרה - זיהוי הערבים כאינדיאנים של פלשתין והיהודים כאמריקנים מנשלי ומשמידי האינדיאנים. ומדוע לא? הלא באירופה יש שמזהים אותנו עם הנאצים ואת הערבים המסכנים מזהים עם היהודים ההם, הנרדפים והמושמדים.
ובכל זאת, על צד האמת - נושא העמים הילידים יכול לעזור לנו מאוד להבין את עצמנו, ומה אנחנו עושים כאן. מה ההבדל בינינו לבין האינדיאנים של ימינו? אותם מייחד ששמרו על זהותם האתנית והתרבותית ועל לכידותם החברתית, וגם העם היהודי כך. ההבדל הוא, שהם נשארו בצפון אמריקה, אם כי נותקו מן האדמות המקוריות שלהם, ואלו אנו - התפזרנו בארבע כנפות הארץ. אלא, פלא פלאים, יחידים אנחנו בכל ההיסטוריה של המין האנושי, שלמרות פיזורנו בין הגויים שמרנו על זהותנו הלאומית ועל הערגה הבלתי פוסקת לשוב אל המולדת הלאומית שממנו נושלנו. כמעט 2000 שנים הייתה זאת מולדת רוחנית, עד ששבנו והחזרנו אותה אל תוך המציאות הגשמית: העם העברי הילידי הקדום - חזר! ואכן, מה מוצאים החוזרים כשהם חופרים באדמה העתיקה? את המגילות, את נרות החרס, את המטבעות והעצמות של אבותיהם ואמותיהם הקדמונים!
מה הפלא, שהערבים שבאו אחריהם מתנגדים כל כך לחפירות ארכיאולוגיות? מה הפלא שהם הרחיקו לכת לטעון שהם הם צאצאי העברים הקדמונים, ואם כן - מי הם היהודים? צאצאי הכוזרים! כל כך חשובה להם השאלה, מי הוא עם הילידים כאן, שאינם נרתעים מלזייף את ההיסטוריה, לעיני השמש.
שתי אנקדוטות: לפני שני עשורים, אולי, ראיין אותי בחברון איש צוות טלוויזיוני גרמני - אני יליד גרמניה - והציג שאלה עוינת: למה, בעצם, באת לחברון להידחק אל בין הערבים? תשובתי סתמה לו את הפה: 'הלא אתם שלחתם אותי לכאן! מה היה לכם בראש כשצרחתם "יודן נאך פלשתינה!" (יהודים לפלשתינה)? למה לא 'יודן נאך טימבוקטו'? אלא, בליבכם ידעתם היטב שאנחנו שייכים דווקא לאדמה הזאת!
ועוד סיפור: אנחנו בקריית ארבע כבר 40 שנה. בשנים הראשונות עוד לא היו לנו גפנים משלנו, ופלאחית ערבייה שאשתי קנתה אצלה ענבים, הפנתה אליה שאלה, ודווקא בקול שקט ורך: למה, בעצם, באתם הנה, הלא אנחנו כאן לפניכם! אשתי לא התבלבלה והשיבה לה תשובה קצרה: 'ואנחנו - לפניכם!'. אם תרצו, כל מה שקרוי "הסכסוך" נמצא כאן בקליפת אגוז.
כדי להמחיש, עד כמה המקרה היהודי מיוחד במינו, נצייר בדמיוננו שהוויקינגים הקדמונים, שלפני אלף שנים היו שבט הזעם של אירופה, מתגלים לפתע היום, עם מנהגיהם, שפתם וכוחם. מה יאמרו להם? חיזרו ליערות העד ולפיורדים שלכם! ואם יקום להם איזה הרצל ואכן יוליך אותם לשם, יתפלצו הנורווגים והדנים לראות שהם עוד לא נכחדו ויחפשו להם 'מנוחה נכונה'. והם מה יעשו? יבקשו הגנה מן האו'ם וישאלו: מי יכול להיות זכאי להגנה על העמים הילידים יותר מאיתנו??
למה לגויים רבים קשה לעכל את התקומה היהודית בארץ ישראל? השאלה הזאת קשורה לשורשי האנטישמיות. מאות שנים הפחידה את הגויים באירופה דמותו של מה שהם קראו "היהודי הנצחי". הם כינו אותו בשם דמיוני,"אהספר" והמציאו סיפור, שהיהודי פגע בישו בדרכו לצליבה, ובגלל זאת קולל לחיי סבל ונדודים, ללא יכולת להגיע למנוחת עולמים. אין לו תקנה בעולם, ורק חסד אחד אפשר לעשות עימו: לאפשר לו למות. המוטיב האפל והשפל הזה שימש בין היתר את המלחין ריכרד ווגנר, מאבות האנטישמיות. ועתה, מי שהתפלץ מנצחיותו של היהודי הנודד, איך הוא מרגיש מול תופעה בלתי נסבלת עוד הרבה יותר: 'היהודי הנודד' הזה חוזר לארצו ואינו עוד מסכן ועלוב, כי אם להפך - מלא שמחת חיים, חזק, תקיף ומנצח!
איך עוזרים לזרים לעכל את התופעה הזאת, הנראית שלא מן העולם הזה, בלתי אפשרית כמו המשל הדמיוני של הוויקינגים, ובכל זאת היא עובדה קיימת? ילד יהודי בא'י קורא בקלות במגילת ספר ישעיהו שנכתבה לפני אלפי שנים ונתגלתה ליד ים המלח, הוא מדבר בשפה בת 3000 שנה וחי בתוך ההיסטוריה הקדמונית ההיא כמו הייתה ההווה שלו. שמות הערים, הכפרים, ההרים, העמקים והגיאיות מן הימים ההם זכורים לו, אבותיו שיננו אותם דוד אחר דור.
כן, העם הילידי של ארץ ישראל חזר למקומו ותבע את שלו. ומשסרבו לו והתכחשו לזכויותיו, לקח בכוח את מה שמגיע לו כדין.
אם עמי העולם למדו סוף סוף להכיר בזכויותיהם של עמים ילידים, עליהם גם ללמוד ולהפנים, שכאן בארץ ישראל, ועם העם היהודי, עליהם להתחיל בהגשמת עשיית הצדק.
וההסברה הישראלית, אם יש כזאת, מתי תבין את זה גם היא?
