לא אחת ציינתי במאמריי לפרשיות השבוע שסיפורי המקרא לגוניהם השונים הם כר נרחב לא רק לסיפורי העבר אלא, ואולי בעיקר, יש בהם מוסרי השכל/לימודי לקח לחייו של האדם ואין סיפור מקראי אשר חכמי, פרשני ודרשני המקרא לדורותיהם לא ראו בהם "הזדמנות פז ללמד את העם חוכמה ודעת, כמו גם לקחים ומוסרי השכל" [מדרש גם].
פרשת השבוע, פרשת "וארא" כוללת מספר סיפורים הקשורים לבעלי החיים, מעין: "ממני תראו וכן תעשו".
וגם אומנה, מתוך עשר המכות שהביא הקב"ה על המצרים, בעלי חיים שונים מאוזכרים בחמש מכות [צפרדע, כינים, ערוב, דבר וארבה] ולוקחים בהם תפקיד מרכזי, ואכמ"ל. בפרשתנו מוזכרות שבע מכות הראשונות כשהמכה השנייה, היא: מכת הצפרדע. התורה מציינת זאת בפרשיה די ארוכה, חמשה עשר פסוקים, הכוללים הן את אזהרת משה לפרעה [שמות ז', כ"ו-כ"ט] והן את ביצוע המכה ע"י אהרון [שמות ח', א'-י"א]. שנאמר: "...ואם מאן אתה לשלח (את העם), הנה אנכי נגף את כל גבולך
בצפרדעים. ושרץ היאור צפרדעים...ובך ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים...ויט אהרון את ידו על מימי היאור ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצריים...וימותו הצפרדעים מן הבתים, מן החצרות ומן השדות"...
מכת הצפרדע הייתה מכה קשה ביותר