צ'אק הייגל הוא סנטור ותיק מן המפלגה הרפובליקנית, הנושא את צלקות מלחמת-וייטנאם בקרביו, על-פי המתווה שהוכתב בתקשורת האמריקנית של שנות ה-70'.
המתווה ברור: המלחמה הייתה מיותרת. כל תפקידה היה לפרנס את הממסד הצבאי-תעשייתי על גבם ודמם של בני המעמד הנמוך, בעוד שבני המעמד הגבוה הולכים למכללה ומשתמטים מן המלחמה. הסכנה הקומוניסטית לא הייתה ולא נבראה, אלא כדחליל שהציב הממסד הצבאי-תעשייתי. משא-ומתן עדיף על כל מלחמה, והבוחר בשלום יכון למשא-ומתן.
נתבונן על מספר אמירות של הסנטור הייגל לאורך השנים, שאותן חזר ואמר, ואף החזיק בהן כהוכחה לרוחו האיתנה מול הממסד השליט. אמירות אלו נבחרו בין השאר על-ידי פיטר ביינארט, יהודי, שלו היה ישראלי היה מחסידיה של
שולמית אלוני.
המציאות הפוליטית בוושינגטון, אמר הייגל לאהרון מילר, היא כי השדולה היהודית מפחידה הרבה מאוד אנשים. אני לא סנטור ישראלי. אני סנטור אמריקני. לא נשבעתי אמונים לישראל אלא לחוקה של ארצות-הברית.
בסכסוך שבין ישראל לשכנותיה הערביות יש להייגל היסטוריה ממוסמכת היטב: באינתיפאדה של שנת 2000 היה הייגל אחד מארבעה סנטורים שסירבו לחתום על הצהרת תמיכה בישראל; במלחמת תמוז 2006 דרש הייגל מן הנשיא בוש לכפות על ישראל הפסקת אש מיידית, ללא תנאים, בניגוד לדעתו של בוש ושל מרבית חברי הסנאט האמריקני; הוא התנגד לדרישה האמריקנית להגדיר את חיזבאללה ארגון טרור. התנגדות זו זיכתה אותו בשבחים מפיו של ניהאד עוואד, יו"ר ארגון CAIR, המייצג את "האחים המוסלמים" בארה"ב, ותומך בגלוי בחמאס.
ב-2007 דרש הייגל מן הנשיא בוש לפתוח במו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים עם אירן, וטען כי אי-קיומו של מו"מ כזה מבודד את אמריקה בעולם; הייגל התנגד לפתיחתו מחדש של מתקן USO בחיפה שנתן שירותי אירוח נדיבים לספני חיל-הים האמריקני המבקרים בנמל חיפה. "אם היהודים רוצים אותו, שישלמו" אמר; ב-2009 דרש הייגל שארה"ב תחל במו"מ עם חמאס, למרות שזה מוגדר בארה"ב כארגון טרור; מינויו ליו"ר הוועדה המייעצת למודיעין הובא לידיעת הציבור בוועידה הראשונה של "J סטריט" -המתחזה לארגון פרו-ישראלי, אך למעשה תומך בעמדות חמאס.
כאשר יישב הצוות של אובמה לבחון מלחמה שלישית במזרח התיכון, אומר ביינארט, יביא הייגל לשולחן גם את צילן של המלחמות בעירק ובאפגניסטן שלהן התנגד נחרצות. ברגע שאתה מתחיל עם אירן, מזהיר הייגל, עליך להיות מוכן להכניס לשם 100 אלף חיילים. לעומת זאת, הייגל מגלה יחס מאוד חיובי כלפי ארגונים בינלאומיים, סיוע חוץ ומו"מ כפתרון לכל סכסוך. הייגל אינו רואה בקיצוץ ההוצאה הלאומית לביטחון לרמה שלפני הנשיא בוש נסיגה בעוצמתה הגלובלית של אמריקה. להפך. פחות עוצמה צבאית, יותר עוצמה מדינית דרך מו"מ.
מאמירותיו המפורסמות: "אנשים אומרים שאיננו נלחמים בעירק למען הנפט. מובן שזוהי הסיבה". אמירה זו קנתה לו הילה של מי שאומר את דעתו ללא כחל וסרק, ללא שמץ של אנטי-ישראליות. הייגל הוא ההוכחה שיש לעמוד על דעתך, גם נגד הזרם, אומר ביינארט.
כבוגר וייטנאם, כמי שראה מלחמה מיותרת הניטשת על עקרונות מיותרים, רואה הייגל במדינה החיה על חרבה כפסולה מעיקרה. שכן מלחמה, כל מלחמה, ניתנת למניעה במו"מ. לכן כל מי שתומך במלחמה שישראל מנהלת נגד הפלשתינים פסול בעיניו.
הייגל מתקומם נגד התחושה שמפיצים סוכניה היהודיים של ישראל, שאם אינך בעד "הליכוד", הרי אתה שונא ישראל. תומס פרידמן מסכים איתו שקשה להילחם באותה השפעה ממאירה, ורק האמיצים יהינו עוז. צ'אק הייגל הוא אחד האמיצים.
החוץ - משענת קנה רצוץ בעגה הדמוקרטית-אמריקנית העדכנית, ישראל זקוקה לאהבה קשוחה,tough love , כלומר לחבוט בה עד שתתיישר עם הקו של החושבים נכונה. רק מתוך אהבה לישראל ומתוך דאגה כנה לשלומה, יש לייסר את הסוררת עד שתבין את מעמדה כלקוחה נחותה, תקבל את אי-חוקיותה של ירושלים כבירת ישראל, תפרק את מה שקרוי התנחלויות, ותקים עבור הפלשתינים מדינת לאום. הפלשתינים, קובע הייגל, כבולים בשלשלאות לישראל הכובשת, ועל ארה"ב לשחרר את השלשלאות - למען ישראל.
הסיכוי שהמינוי הזה לא נועד להשפיע על הבחירות בישראל דומה לסיכוי של אסטרואיד לפגוע דווקא בהר הבית. קיים אך קלוש.
מעכשיו צ'אק הייגל יהיה שר הביטחון של ארה"ב. זה טוב או רע ליהודים? כדי לדעת מה טוב ליהודים, יש תמיד לשאול את היהודים עצמם, ולהפוך את תשובתם על הראש, ואז שוב להפוך, על-פי המוציא מתוק מעז. בהנחה שביינארט מייצג את מרבית יהודי ארה"ב, אותם 80 אחוז שבחרו באובמה, הרי שהייגל טוב לישראל - על-פי שיטת האהבה הקשוחה.
הבסיס האידיאולוגי של הייגל הוא ברור: בדלנות, שמיטת אחריות עולמית ושנאת יהודים כגורם שתלטני שכוחו הוא למעלה ממספרם של אלה המניעים אותו. הבסיס ליהדות הדמוקרטית הפוך: מעורבות, קבלת אחריות עולמית ואחווה יהודית חובקת עולם. נקודת המפגש של ההפכים היא ישראל: הן הדמוקרטים היהודים והן הבדלנים הרפובליקנים מסכימים כי מדינת היהודים היא סיבוך מיותר, עצם בגרון, יוהרה חצופה, כתם על המורשת והאינטרסים. ולכן הייגל טוב ליהודים.
הוא טוב, כיוון שבפעם הראשונה מאז 1967 ישראל נשארת בודדה במערכה נגד אויב המחויב להשמדתה של מדינת היהודים ויוצר בגלוי את הנשק להשמדתה. רק מצב כזה מנקה את המחשבות מן העיסוק בקטנות של הצורך בנעליים גבוהות בקריה, ממקד את תשומת הלב בעיקר ומוציא מישראל את הטוב ביותר. ממשל אובמה-קרי-ברנאן-הייגל משמעותו ביטול ה"יחסים מיוחדים" וראיית ישראל לא כבעלת-ברית, אלא כנטל שיש להיפטר ממנו. הוא טוב כיוון שישראל, שהגדירה את "היחסים המיוחדים" עם ארה"ב כאבן המפתח של תורת הביטחון, תמצא, שוב, שהסתמכות על זרים היא משענת קנה רצוץ. היא תחייב את ישראל לפתח משענת עצמית, אמינה ויציבה, בניגוד לבהלה האוחזת בה בכל פעם שמאן דהוא מאיים בשידוד מערכות, בהערכה מחדש, בנטילת הקנה הרצוץ מידיה הרוטטות.
הוא טוב, כיוון שהמשבר הכלכלי שיעבור על העולם - עם חסימת מיצרי-הורמוז, עם הפצצת שדות-הנפט הסעודיים, עם הטבעה סיטונית של מיכליות נפט - נוכח חולשתה של אמריקה הבדלנית שקיצצה בכוחותיה העולמיים, יבוא אל פתחו של ממשל אובמה בלי שום קשר לישראל. בדיוק כמו הקטל בסוריה.
הוא טוב, כיוון שייתכן כי בפעם הראשונה בתולדות הסכסוך, יחליט שר ההגנה של ארה"ב כי אין לו עניין בהגנת ישראל, ובאותה מידה גם אין לו עניין בהגנה על המוסלמים מפני ישראל, אם מפאת חוסר עניין ואם מפאת קוצר יד - מצב צפוי לאחר קיצוץ של 300 מיליארד דולר בתקציב הכוחות. צחוק הגורל יהיה שמדינת ישראל היא שתציל תעשיות ביטחוניות אמריקניות מפשיטת רגל ופיטורים המוניים ותקנה את עולמה בקרב הציבור האמריקני.
מינויו של הייגל הוא בעיה של ארה"ב, לא של ישראל. על מעשיה של ישראל לשקף את האינטרסים שלה, ולא של ארה"ב. שיתוף פעולה על-רקע של חד-צדדיות, של נחיתות, תמיד הביאו לאסונות ועלו לנו בדם ובדמים. שר הגנה אמריקני יכבד עמידה על אינטרסים הרבה יותר מאשר פריטה על נימי הצדק או הרחמים. שר הגנה אמריקני שאין לו סנטימנטים טוב ליהודים.
