זו השיטה טמבל

עינת וילף היא חברת כנסת מזן מיוחד, היא חושבת. מפעילה את התאים האפורים. יש עוד כמוהה בכנסת, היא לא לבד. יש לה רקע וניסיון ציבורי רב, יש לה ניסיון כחברת כנסת, והיא כתבה ספר המראה קבל עם ועדה, שהבעיה היא לא בשיטת הבחירות, כי גם אם היו בעיות בשיטה הרי שהמערכת התאימה עצמה ואיזנה את הפגמים (אני לא קראתי בעיון אני אומר מה אני חושב). וכמובן צריך מידי פעם לעשות רגולאז' לשיטה, אבל רגלואז' זה כיוונון עדין, שאולי יתפתח למגמה אך לאט לאט ובזהירות. זה ודאי לא שלייף סופואפים והחלפת ראש מנוע, עוד לא נמצאה שיטה להחליף את ראשו של האדם, ולא נמצאה גם שיטה להחלפת כללים גורפת וקיצונית, השקולה להחלפת ראשו של אדם. אז מה זה כל הבלגן הזה של החלפת שיטת הבחירות? על-מנת לדעת מה הסיבה לבלגן, נראה מי עוסק בכך, ננסה להבין מה הדרייב שלו ומה הסיבה לכך שהוא עוסק בתחום, ואת המסקנות הסופיות אפשר יהיה כבר להבין. שמעון פרס (כאשר היה שר) – אורית מספרת שבכל מפגש עם מנהיגים זרים הוא היה מקטר על השיטה ועל המגבלות שהיא כופה עליו ועל חבריו לשלטון, דבר שמקטין את יעילותם וקושר את ידיהם. מנהיגים ענו לו שהבעיות האלה חוצות שיטה, וגם אצלם עם שיטה אחרת המצב זהה. לו שאלתם אותי מדוע עשה כך שמעון פרס, הייתי אומר שהנימוק של פרס לחוסר מעש או חוסר הצלחה הוא כמו הנימוק של כדורסלן שמפספס (הסל עקום) או הרקדן שדורך על קצות האצבעות של זוגתו (הרצפה עקומה). גורמי אקדמיה – אוריאל רייכמן ואחרים - ניסו פעם אחת עם הבחירה הישירה לראשות הממשלה וכשלו, ומכך שאינם לומדים לקח אני מסיק שלא טובתו של עם ישראל היא הנר לרגליהם. מדובר באנשים עם אידיאולוגיה אזרחית קיצונית, אלה אותם אנשים אשר טומי לפיד ז"ל בא מבית מדרשם, הם מנסים להשפיע QUICK AND DIRTY על המדינה. אין להם סבלנות לבנות להם מעמד בבית המחוקקים, ולכן מנסים לכפות את דעותיהם הקיצוניות על הציבור באמצעות גימיקים תוך שהם נתלים כמובן באילנות גבוהים כמו שמעון פרס, אשר מעולם לא רצה לשנות את השיטה, הוא חי ממנה, הוא רק קיטר על-מנת להצדיק את כישלונותיו (והיו לו גם הרבה הצלחות). אנשי צבא - ביטחון משועממים, עם חשבונות פתוחים מול ראש הממשלה – מאיר דגן, יצא מהמוסד עם תחושת בעיטה, נמצא בהקפאה פוליטית עד 2014, פרנסה לא חסר (פנסיה צבא + מוסד) אז מוצאים תעסוקה מעניינית החוזרת לסגור חשבונות. גורמי האקדמיה יודעים לאתר אנשים כאלה. פרסומאים – מובילי דעת קהל – עושים פרנסה משינוי השיטה. אייל ארד הוביל את שינוי השיטה הקודם (כראש עמותה) אייל ארד גם ביטל אותה – הוא היה יועץ בכיר מאוד לאריק שרון שביטל את השיטה. אייל ארד עושה כסף מבחירות, הבחירות הפכו נדושות, יש אזיקים גדולים על כספי פרסום, כל הפרצות נסתמו, תקציבי פרסום נחתו משמעותית, אם לא תשונה השיטה, הולך ומתבזבז מקור פרנסה ענק שלו, ושינוי שיטה חיוני לקיומו של הענף שלו. אז עשו שינוי אחד, עשו שינוי חזרה, ועכשיו צריכים עוד שינוי, עבר מספיק זמן מהשינוי הקודם והגוזלים מבקשים זרעונים. ואין מדובר בשונאי ישראל לכולם גם נימוקים טובים לשינוי השיטה, אבל אם כה חפצו לשנות, אנא יצטרפו למערכת הפוליטית, וישפיעו לאט וזהירות באורח דמוקרטי ראוי, אבל אצה להם הדרך, והאינטרס האישי הקר, מוביל לדעתי הרבה לפני האינטרס הציבורי. בקיצור זו השיטה טמבל, השיטה להשפעה באורח לא דמוקרטי דיו באמצעו תנועות מגונות לשינוי השיטה.