גנרל חורף הצליח להביס את המדינה בגדול. שבוע של מזג אוויר סוער, שגובל באסון-טבע ממש, הספיק לשבש את חייה. בתים שקועים במים, נחלים שעלו על גדותיהם, רחובות מוצפים, כבישים חסומים, רמזורים שקרסו, מכוניות שנסחפו, פקקי-תנועה, בורות פעורים, עצים שנפלו, כבלי-מתח מנותקים, הפסקות-חשמל ביתיות, אספקת מצרכים משובשת, נזקי חקלאות והשבתת עבודה - הם רק אפס-קצהו של מה שאירע, כשעוד ידו המאיימת של הגנרל החורפי נטויה.
אז מה אם מפלס הכנרת עלה? הוא בטל בשישים לעומת הנזק הרב שנגרם והנאמד במיליארד שקל טבין ותקילין. אז נכון שאחרי קיץ מתמשך מדי משוועת ישראל המיובשת למים. אלא שהמדינה הקייצית אינה ערוכה כלל לחורף. ועכשיו, כשסוף סוף הגיע, מקנן החשש הכבד שנזקו רק יעלה, בסופו של דבר, על התועלת שבו.
אפקט הרסני אז נכון גם שישראל זקוקה למי-גשמים כדי להציל את אדמתה מחורבן, וגם נכון שמצוקה של מים תפגע, בסופו של דבר, בכולם. אבל, מה שהמדינה באמת זקוקה לו הוא חורף גשום לאורך כל העונה, באורח אינטנסיבי ופרופורציונלי, ולא ימים מעטים של גשם סוחף, שיש לו אפקט הרסני. הדעת נותנת שרק בגשמים מדודים תוכל האדמה לספוג כראוי את המים הדרושים לה ולאפשר בכך את הבשלת הירקות והפירות הצומחים על שטחה.
אינני רוצה, חלילה, לפתוח את פי לשטן, והלוואי שתהיה זו שנת-גשמים ברוכה ופוריה. אלא שניסיון העבר, החוזר על עצמו, מלמד בכל פעם מחדש שלא כך הם פני הדברים. המציאות העגומה היא שמדינה שלמה מתבוססת במים, עם ירקות ופירות מושחתים באיבם מעוצמת ברד כבד הניתך עליהם.
מחדל נוראי ואם לא די בכך, מדינה שאינה דואגת בזמן לקדם את פני הרעה וליצור תשתיות ראויות לניקוז, גם אינה זכאית ליילל על בצורת. מי השיטפונות הרי הולכים לאיבוד אל הים ואינם מגיעים לאן שצריך.
לישראל ניתנה בשעתה הזדמנות של פז להקדים רפואה למכה ולאצור, בעיתם, את המים במתקני-התפלה, ורק בשל מחדל נוראי היא החמיצה את ההזדמנות ונמנעה מלמלא את חובתה.
החורף, אומנם, עדיין בפתח, והלוואי שהשמיים יפתיעו הפעם לטובה ושמטח הגשמים לא יהיה חד-פעמי כבעבר. אבל גם אז, במדינה שבה אין ניקוז ראוי של כבישים, שבה כל טיפת-גשם קטנה משבשת את הרמזורים בכבישים, שבה מרתפים מתמלאים במים ומכבי האש נאלצים לפנות בסירות את דייריהם - הנזק רב מן התועלת. ההוצאות שאליהן נקלעת המדינה רק עולות על ההכנסות. ולדאבון הלב, במדינה שכזו הופכים גשמי הברכה לקללה.