מלחמת גנרלים מכוערת דוח המבקר על מאות עמודיו, אומנם עוסק גם באירועים שוליים ובחלקם ניתן לשייך לאגף הרכילות והבוץ, שהצדדים חפשו אחד על השני. אבל ליבת הדוח המתארת את התנהלות הרמטכ"ל ועוזרו ואת לשכת ברק ועוזרו, לא משאירים ספק בדבר יחסים עכורים, מלחמות אגו, לכלוכים, עשיית שרירים וכל זאת על חשבון צה"ל, במימון צה"ל ועל חשבון בטחון המדינה. מצמרר ומפחיד.
העיתונאי
איתן הבר, במאמרו בידיעות אחרונות (7.1.13), מתאר את הרמטכ"ל אשכנזי, כפרנואיד, רדוף פחדים, שדים ורוחות מלשכת ברק ולכן נתן יד לעוזרו הבכיר אל"מ וינר, לאסוף חומר מרשיע, מרתיע, מלכלך נגד ברק. גם ברק לא יוצא נקי, גם הוא עם האגו והפחדים שלו, תמיד בודק ומסתכל סביב ונכשל בהתנהלותו.
שבירת קודים מוסריים ואתיים הקוד האתי/מוסרי של צה"ל קיבל טלטלה לא קטנה עם קריאת דוח הרפז. גם מי שלא יקרא את כל הדוח הארוך אלא יתרכז בקטעים העיקריים, שמפורסמים בתקשורת ובראיונות ברדיו ובטלוויזיה, מגיע למסקנה הנחרצת - שלא היה כדבר הזה בתולדות צה"ל.
כבר היו בעבר, מאבקי כוח, מלחמות גנרלים, מתחים בין לשכת הרמטכ"ל ושר הביטחון, אבל להקצנה כזו לא הגיעו. היה כאן ערבוב של אמוציות, אגו, מעמד, כוח, הורדת ידיים, שאיפות פוליטיות עתידיות וכל זאת כשמים בסיר אחד על אש קטנה - יוצא צ'ולנט מר ולא טעים.
שאיפות פוליטיות שנגוזו כנראה באשר לעתיד הפוליטי של ברק, הוא כנראה נעצר עם פרישתו. גם נראה לי שהוא לא מעוניין בכך ועכשיו עם הגיבוי השלילי מפרשת הרפז, הוא כנראה הגיע לסיומו הטבעי.
באשר לעתיד הפוליטי של
גבי אשכנזי - היו לו שאיפות, אך להערכתי, הרוח הרעה והשלילית הנושבת מדוח הרפז, יכולה לפגום, לקלקל ולסיים את השאיפות בכיוון זה.
נמר מחופש לחתול הרמטכ"ל אשכנזי, הצטייר עם כניסתו לתפקיד "כילד טוב ירושלים", צנוע, לא פרוע, חברותי, מוקף חברים תומכים, ביצע את תפקידו כמשקם צה"ל, אחרי מלחמת לבנון השניה, בתקיפות, בחריצות ובהצלחה ניכרת.
איך קרה שהחתול הפך לנמר או לנחש ארסי, תככן, לכלכן, תחמן, עם פוקר פייס ואקדח טעון תחת השולחן מכוון לברק ולשכתו. איך קרה שסא"ל (מ') הרפז שלפי התיאורים, שוחרר או הודח מצה"ל, בשל חריגות חמורות בתחומי מודיעין וביטחון, נעשה איש מבוקש בלשכת הרמטכ"ל ואלופי צה"ל.
לפי הפרסומים הגיעו לידיו חומרים ומידעים חסויים ורגישים, שהיו מחוץ לתחום לאזרחים ואנשי מילואים, כנראה בידיעה או בשתיקה של גורמים בכירים בצה"ל, המובילים ללשכת הרמטכ"ל. יש כאן כשל התנהגות וכשל ביטחוני מודיעיני - מדאיג ביותר.
שהרי סא"ל הרפז פרט לתככים עם הרמטכ"ל, עסק גם בעניינים פרטיים ועסקיים מחוץ לגבולות ישראל, תוך הסתמכות וניצול המידע הביטחוני שהיה ברשותו - יש להניח.
מאות המסרונים לאשת הרמטכ"ל באופן רגיל, אפשר היה לחשוב, שאולי "מתבשל" משהו בין השניים, אבל מאחר שאופציה זאת לא ריאלית, נשארת האפשרות היחידה של שיתוף פעולה פסול בין השניים לטובת הרמטכ"ל. השימוש באשה כצינור מתווך או אוסף מידע, הוא כשלעצמו די מכוער ולא רגיל במחוזותינו, במעמדים ובדרג כה בכיר.
דובר צה"ל ויחצ"ן הרמטכ"ל לשמוע את דובר צה"ל, מתרוצץ בין תחנות הרדיו וטלוויזיה, ומנסה להוריד את הלהבות, להציג את גבי אשכנזי כשה תמים, ואת כל הפרשה באור חיוור לא מזיק - הוא ממש מבחיל ודוחה, וגם לא אמין.
סיכום ביניים מאחר שהפרשה לא סגורה עדיין, ויהיו עוד גילויים והתפתחויות, ניתן לסכם רק חלקית. הנזק לתדמית צה"ל גדול יותר משניתן לחשוב או לחוש. קודים ומסגרות התנהגות נשברו לרסיסים ונרמסו ברגל גסה.
ראש ה
ממשלה נתניהו - אם בתחילת הפרשה, לא היה מקום להתערב במאבק בין שר הביטחון לרמטכ"ל, בתקווה שהעניין יסתדר, בשלב מתקדם היה על נתניהו להפסיק את המאבק המלוכלך והמיותר, שהרי מדובר בצה"ל שהוא למעשה מפקדו העליון. בנקודה זו - גם נתניהו כשל ועליו לעשות חשבון נפש ממלכתי.
מסקנות לעתיד אסור בתכלית האיסור, שמקרה דומה יחזור על עצמו. צריך לשים קווים וגבולות ברורים בין סמכויות הרמטכ"ל ושר הביטחון, באותם המקומות והנושאים שהגבול עדיין מטושטש. אסור להשאיר פינות שניתן לתת להם פרשנות משתנה או דו ערכית לפי תפישת המעוניין.
חוק יסוד הצבא פקודות המטכ"ל ברורות חוק יסוד הצבא תשל"ו-1976 - הוא קצר ברור ואין מקום לפרשנויות וטעויות.
- צה"ל - הוא צבאה של המדינה.
- השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון.
- הדרג הפיקודי העליון בצבא - הוא הרמטכ"ל.
אי לכך - כל הניסיונות של שליטה, עצמאות ומאבקי כוח, הם מיותרים וגורמי נזק. צה"ל כפוף לממשלה ונציגו ראש הממשלה, אשר פועל באמצעות שר הביטחון הממונה על הרמטכ"ל.
הרמטכ"ל צריך וחייב להביע דעתו ועמדתו בנושאים שהוא נדרש בהם, אך אסור לו לשכוח לרגע, שהוא כפוף לשר הביטחון ולממשלה.
כל פגיעה וסטייה מהחוק והפקודות, הן פגיעה ישירה או עקיפה בממשלה, בצה"ל ובבטחון המדינה. הרמטכ"ל ועוזריו, בידיעתו ובהשראתו - כשלו והכשילו. אין לכך הצדקה ולא יועילו כל דברי היחצנות, המקורבים, המעוניינים, הדואגים והאינטרסנטים.
גם שר הביטחון חרג בהתנהלותו וכשל ביחסי הגומלין והקשר עם הרמטכ"ל. ובדרך גם הכשילו את ראש הממשלה, שלא היה מספיק ער, להתערב במועד להפסיק את מחול השדים המזיק לצה"ל ולמדינה.
