המועמדת המתעתעת

שלי יחימוביץ' הצהירה זה מכבר שלא תיכנס בשום מחיר ובכל תנאי לממשלה הבאה, אשר צפוי, כפי שעולה מכל הסקרים, להרכיב אותה ראש הממשלה הנוכחי בניימין נתניהו. כאשר הבינה, כנראה, כי בכך קלעה עצמה לסמטה ללא מוצא, היא ניסתה ( שלשום, 12.1.13) לבצע "חצי פרסה" כשאמרה, "אינני פוסלת את נתניהו כשותף אם ארכיב הממשלה". על הצהרה כגון זו נוהגים זקני צפת לשאול - ממה נפשך? אם יחימוביץ' רוצה להתקבע בתודעה כמועמדת רצינית ראויה (היא, אכן, רצינית ראויה) לתפקיד בכיר בממשלה הבאה, עליה לחדול לתעתע בבוחריה הפוטנציאליים ובהם גם אני, הזוטר והקטן, לזגזג ולקרוץ להם, ביתר בישורת האחרונה, בחצי עין כך ובחצי עין אחרת, במאמץ אחרון לקושש קולות. זה לא מכבד אותה, עוד פחות את קהל היעד של בוחריה הפוטנציאליים. דווקא משום שמדובר במועמדת ראויה מאין כמוה, משובחת ועדכנית, בקיאה וידענית, אישה שאומרת את כל מה שאדם כמוני, שגדל בערש השיתוף והשוויון בין בני אדם, חונך על ברכי הסוציאליזם הגווע ועד לפער המשווע ההלך, נפער ומעמיק, במקומותינו בין מי שאין להם די דברים להוציא עליהם את הכסף, שאין להם מה לעשות עמו, לבין מי שהולכים לישון עם בטן, אשר לא צפרדעים מקרקרות בה אלא קבצנים רעבים מקוננים בה את חייהם הריקים, מזדהה עמם ללא תנאי.

לצעוד צעד לאחור

אני מקווה מאוד, שבין אם אחבר במפלגה שהיא עומדת בראשה ובין אם לא, היא תימלך בדעת ואם יידרש - תמחל על כבודה, תחזור בה מסירובה הנחרץ והגורף ותצטרף, במידה שתוזמן, לממשלתו של מי שלפי כל התחזיות והסקרים עתיד להרכיב את הממשלה הבאה – ראש הממשלה המכהן, בניימין נתניהו. כמי שבתמימותו הקדושה - שלא לומר באיוולתו האטומה - הצביע עבור מפלגת נישה, שעיקר תפארתה היה בהתהדרות בנוצותיה של "אופוזיציה לוחמת", אני לא רוצה פעם נוספת לתת קולי למפלגה של יפי נפש. שלי ראויה וצריכה, בהנחה שהיא תוכל, להצטרף לממשלה הבאה כנציגת חלק בלתי מבוטל מהציבור אשר מאמין כי עדיין ניתן, בעודנו ניצבים על סף תהום - מדינית, כלכלית, מוסרית - לצעוד צעד אחד לאחור בממשלה הבאה. היא צריכה להיות שם כדי לא רק להשמיע קול אופוזיציוני לקולות המקהלה האחידה שיישמעו בה, כמשוער, נאמנים לקול אדוניה, אלא כדי להשמיע קול אחר, חיוני, ולהרים אצבע נגד החלטות, אשר לא ההיגיון הצלול עומד בבסיסן אלא שיקולים זרים בכלל ואגו שגואה על גדותיו בפרט ינחה אותם. התעתוע הנוכחי, ימים אחדים לפני מועד הבחירות, מובן כחלק מניסיון אחרון, אולי נואש, לפנות אל מי שעדיין מתלבטים - כמוני - מובן ולגיטימי. הוא ודאי טבעי ואנושי. אלא שפעילותו הפוכה מהכוונה המונחת בו - במקום לקרב אותי אל שלי הוא מרחיק אותי ממנה. אם תצהירי, כבוד היושבת-ראש, שלי על כך - אני שלך. קולי מובטח לך. אם לא – אתלבט ואתחבט גם כאשר אעמוד לנפשי ולגורל הבחירות הבאות מאחורי הפרגוד. ואהסס עד הדקה ה-90, לרבות בזמן הפציעות שאחריה.