חלק ניכר מתעמולת הבחירות הוקדש לתופעת המסכנות והחמלה: זיקנה, קשישים, עוני, וכן הצגת מועמד - מופז, כמי שזקוק לרחמי הבוחר, דבר שמקרב אותו אל עבר אחוז החסימה המיוחל.
גם הרשימות הקטנות עשו חיל באמצעות אנימציות ושלל טריקים, אשר מצליחים להעביר המסרים, גם אם לא את הקולות הרצויים. תנועת שס פנתה אף היא בימים האחרונים אל הרגש והאמוציות של הבוחר, תוך התייחסותה לאשפוז של הרב
עובדיה יוסף מנהיגה והלב של תנועה זו.
הפנייה אל הרגש כמעט שנעדרת מהקמפיין של הליכוד המציג את ראש הממשלה ככריזמטי, מנהיגותי ואף יוצא בסיסמה ראש ממשלה חזק, דבר אשר אינו יוצר אמפטיה אצל הבוחר האמוציונאלי הרגשי. ראש הממשלה חייב לצאת בקריאה נרגשת אל ציבור תומכיו ולומר כי הבחירה היא בפתק אחד, אשר יביע בו אמון ויחזק את דרכו (אולי תמונה עם בגין).
המסר הנכון ראש הממשלה חייב לבקש מן הציבור לתמוך בו כי למעשה הוא כרגע אינו חזק דיו ועלול להיות נתון ללחצים קואליציוניים של המפלגות, אשר ירכיבו את הממשלה העתידית.
המסר צריך להיות: "אזרחים יקרים, אנא תמכו בי, כי אם לא אהיה נתון לחסדיהן של המפלגות הבינוניות והקטנות, שלמרות שאנו מכבדים אותן אנו לא רוצים להיות תלויים בהן. אם אתה האזרח מעוניין בממשלה חסכונית יותר, יעילה יותר - תן בנו את אמונך, 'בלעדיך אנו רק חצי בן אדם' (כדברי השיר)"...
קמפיין הליכוד צריך להבליט את הרצון של הליכוד בחדשנות, להבדיל מהתקופה של מפא"י, אשר דגלה במשק ריכוזי, לשאול השאלה - "האם אתם רוצים לחזור למשק ריכוזי ללא תחרות?".
יש להתייחס גם לבעיות הביורוקראטיות הנקרות על דרכו של האזרח השכם והערב. כמו בעיית מחירי המים אשר האמירו בשנים האחרונות במאות שקלים, ולבחון האפשרות לביטול או לפחות צמצום תאגידי המים ומחירי המים באמצעות צווים והחלטות ממשלתיות בגיבוי הכנסת. יש להגביר גם הפיקוח על העלאת מחירי הארנונה. כל אלה הם פנייה לכיסו של הצרכן הישראלי הממוצע.
ארה"ב קטנה ביבי צריך להבליט את יתרונותיו ולשאול - "האם אתם רוצים להיות ארה"ב קטנה או להיות שכונה מזרח תיכונית זנוחה?".
במאבק בין המקדונלדס והלקסוס, לעומת עץ הזית כפי שמציין תום פרידמן בספרו, ברור כי הישראלי בחר בלקסוס ובתרבות השפע של הקניונים והסופרמרקטים מלאי כל טוב הארץ. אף אחד אינו מעוניין לחזור אחורה לימי כלכלת הצנע, ברם כולנו גם זקוקים למקצת מהחמלה האזרחית כלפי הקשישים והעניים אשר במחוזותינו.
כבר נאמר "קול המון כקול שדי" - המנהיג חייב להיות זה שמבטא את קול ההמון, טריבון ההמון. התעמולה הרגשית האמוציונאלית עדיין יש בה כדי להשפיע על הבוחרים, בעיקר אלו המתלבטים.
