הרב
אריה דרעי מחכה לטלפון מראש הממשלה כדי לקיים משא-ומתן קואליציוני עוד בטרם הבחירות. הקווים בבית פנויים, הטלפון הנייד בהמתנה, אך השיחה המיוחלת מסרבת להגיע. בטוחני שהיא גם לא תגיע כל עוד דרעי עומד בראש שס. ההכרזה ההיסטורית של הרב
עובדיה יוסף "הוא זכאי" כבר מזמן לא משכנעת.
שס נואשת ודרעי במבוכה. יקיריו של דרעי בבית הרב שיכנעו את מועצת חכמי התורה כי שיבתו לפוליטיקה תחזיר עטרה ליושנה, ולא היא. איש כבר לא מתהדר בעטרה שכזו. פורסם שאחד המקובלים הבטיח לשס עשרים מנדטים אם יחזירו לדרעי את כתר המנהיגות, אך מתברר בסקרים שלשס יש כעת בקושי מניין חברי כנסת.
אין בישראל מועמד לראשות הממשלה, בימין או בשמאל, שיסכים כי ממשלתו תוכתם בחברות של שר שישב בכלא שנים בגין ביצוע מעשי שחיתות חמורים. לא היה תקדים לכך בכל ממשלות ישראל, וסבורני שגם לא יהיה. הרשעתו של דרעי הייתה קו פרשת המים בתולדות החברה הישראלית. עליו אמר בית המשפט העליון כי "הרשעתו בלקיחת שוחד הטביעה חותם קשה על מערכות הציבור בישראל. עד שנחשפה פרשת עבירותיו, נטו הכל לסמוך ולבטוח ששרי ישראל... עושים את שליחותם באמונה. האפשרות כי תת-תרבות השוחד, האופיינית למדינות נחשלות ולמשטרים מושחתים, תפגע במי שנמצא ראוי לשבת על כיסאו של שר... הייתה רחוקה מן הדעת. באה פרשתו של דרעי וטפחה על פני כולנו".
הדרך היחידה שבה יכול דרעי להועיל לשס ובעיקר לתנועת החזרה בתשובה, שיש לה חשיבות עצומה, היא להודיע כי הוא פורש מההנהגה הפוליטית וכי אין לו כל כוונה להיות שר. בבוא היום יוכל להתמודד על ראשות ההנהגה הרוחנית של שס.
לצערי, יש לא מעט פוליטיקאים בהווה או בפוטנציה, שלא מצליחים להפנים את הלכי הרוח החדשים השוררים בקרב האזרחים. שנים של מחקר על השחיתות הישראלית לימדו אותי כי בחברה הישראלית חל מהפך בהתייחסות לטוהר המידות הציבורי. האזרחים הפנימו את נזקי השחיתות, המירמה והפרת האמונים, ומאסו בהם. ההיסטוריה של קדימה היא הוכחה מובהקת למיאוס.
המבחן האמיתי לשובם של מושחתים לעמדות הנהגה אינו המבחן הלגליסטי. נכון שמבחינה משפטית, דרעי, אולמרט, בניזרי, הירשזון, רמון, הנגבי וחבריהם המורשעים יכולים להתמנות לשרים בעבור הזמן הקבוע בחוק. לא המבחן המשפטי הוא העיקר. המבחן היסודי הוא באשר לדמותה, לערכיה ולחזונה של החברה הישראלית. המחיר ששס וקדימה משלמות בבחירות האלה הוא ביטוי עז לרצונם של אזרחי ישראל לראות בראשם הנהגה ראויה. מעתה ואילך כל איש ציבור שיורשע בעבירה על טוהר המידות, בלא קשר לרמת הענישה שתוטל עליו, עדיף לו שיעשה לביתו מביתו ולא יתבזה בחוסר אמון של אזרחים.
שנים רבות האמינו אזרחי ישראל כי מנהיג זקוק לקופה של שרצים כדי להצליח. לכן בחרו במנהיגים בידיעה שרמת המוסריות שלהם מפוקפקת. הם לא העריכו עד כמה הקופה הייתה גדולה ומה היה המחיר הלאומי ששילמו בעבורה. עכשיו אנו בעיצומו של התיקון ההכרחי.
