הודעת אלוף פיקוד מרכז על הכרתו במרכז האוניברסיטאי באריאל שבשומרון כאוניברסיטה הניבה ב
הארץ, ולא רק בו, גל מאמרים מלאי ארס, שטנה והסתה כלפי האוניברסיטה בהיותה "אוניברסיטת הכיבוש", אות ומופת לגאות הפשיזם בעמנו המקים אוניברסיטה בחסות הצבא, בניגוד למקובל באקדמיה האזרחית, החופשית. אילו נכתבו מאמרים אלה ע"י עתונאים ופוליטיקאים, שידם קלה על המקלדת, לא הייתי טורח בתגובה בהיותי משוכנע שיום יבוא ויווכחו (אם כי לא בהכרח יודו) בטעויותיהם (כזכור, מנחם בגין, שנחזה בעבר בעיני רבים מהצבור כגדול הפשיסטים הישראלים, נחשב כיום כגדול הדמוקרטים מבין ראשי הממשלה).
אבל, כאשר מאמרים אלה נכתבים ע"י פרופסורים ואקדמאים האמונים, לדבריהם, על טוהר המידות,
כבוד האדם (גם בהיותו יריב ואוייב), המחקר והאמת, ונחזים בעיני הצבור כיודעי דבר ומביני עניין, ומתברר שהם, הכותבים, עוצמים את עיניהם בכוונת מכוון או ברשלנות רבה מהכרת העובדות ומהבנת הסיבה האמיתית המחייבת את אוניברסיטת אריאל להזדקק להכרה של אלוף הפיקוד, אין מנוס מהצגת העובדות לאשורן בפני הצבור הקורא את דבריהם ומתייחס אליהם ברצינות. אלו הן העובדות:
ה"אמת עובדתית" וה"אמת משפטית" בית המשפט העליון, בפסיקותיו הכיר, לצערי, באפשרות שאין הכרח באמת אחת. לדעתו, בעולם המשפטי יכולות להתקיים, זו בצד זו, שתי אמיתות, "אמת עובדתית" ו"אמת משפטית". לענייננו, "האמת העובדתית" היא שאוניברסיטת אריאל היא אוניברסיטה נוספת במדינת ישראל. אך "האמת המשפטית" היא שאוניברסיטת אריאל, הנמצאת בשומרון, איננה במדינת ישראל אלא מחוץ למדינה (ב"חוץ-לארץ"). "האמת העובדתית" היא שמקומה של אוניברסיטת אריאל הוא בתחום שליטתה של ממשלת ישראל וכל הנעשה בה ובמקום מושבה הוא חלק בלתי נפרד מהנעשה במדינת ישראל. אבל "האמת המשפטית" היא שהריבון בשומרון הוא "אלוף הפיקוד" ולא ממשלת ישראל. "האמת העובדתית", שאף "האמת המשפטית" איננה יכולה לגבור עליה, היא שהריבון בשומרון איננו ריבון, שהרי הוא כפוף לכפופים לממשלת ישראל, שאין לו תקציב עצמאי לנעשה בתחום שיפוטו ולא קופה משלו. כלומר, אנומליה משפטית בעוד העובדות הפשוטות הן שמלכתחילה נכון היה להכיר כדין בכל ההליכים של התפתחות ההשכלה הגבוהה בעיר אריאל (ולא רק בה) כחלק בלתי נפרד של ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. אבל, המועצה להשכלה גבוהה, מסיבות פוליטיות שהשפיעו על הרכבה ועמדותיה, התנערה מנשיאה באחריות על ההתפתחות של ההשכלה הגבוהה באריאל (ובכל ההתנחלויות) ומשכה ידיה ממנה בטענה, שהייתה מקובלת על היועץ המשפטי, שסמכותה חלה רק בתחומי המדינה ולא מעבר לקו הירוק. לכן, החסר התמלא ע"י "הריבון המקומי" - הוא אלוף הפיקוד - שהקים את המועצה להשכלה גבוהה ביהודה והשומרון (מל"ג יו"ש). שבה חברים פרופסורים (לרבות חתן פרס נובל) שהינם או שהיו חברים במל"ג ישראל. משמצאה מל"ג יו"ש, אחרי מעקב של שנים, שראוי מוסד חינוכי זה להכרה כאוניברסיטה פרסמה את החלטתה והריבון המקומי, אלוף הפיקוד, אחרי שקבל את חוות הדעת המשפטיות וברכת ממשלת ישראל כבד את ההחלטה והודיע על הכרתו באוניברסיטה. אילו הסכימה מל"ג ישראל לפרוש את חסותה על ההשכלה הגבוהה בכל שטחי ההתיישבות הישראלית בארץ ישראל לא היה צורך בחתימת אלוף הפקוד (שדינה למעשה כדין חתימת ממשלת ישראל) על ההכרה באוניברסיטת אריאל.
ההבדל בין מלכתחילה לבדיעבד "האמת העובדתית", שלא תמיד מצטיירת נכונה בתקשורת, היא שאוניברסיטת אריאל לא קמה כתוצאה של החלטת הממשלה (מל"ג או אלוף הפיקוד) על הקמת אוניברסיטה (כמו ההחלטה על הקמת אוניברסיטה בגליל). מלכתחילה היו קבוצות לימוד של
מתנחלים צמאי דעת, שהפכו לפני כשלושים שנה, למכללה האקדמית יהודה ושומרון בחסות אוניברסיטת בר-אילן. המכללה התפתחה למוסד עצמאי להשכלה גבוהה ולמחקר שתוארו היה "המרכז האוניברסיטאי" ומרכז זה התקדם תחת עינה הפקוחה במשך שנים של מל"ג יו"ש לאוניברסיטת מחקר. ההבדל בין הכרה במוסד קיים להשכלה גבוהה שבקש וקבל הכרה כאוניברסיטה לבין החלטה להקים יש מאין אוניברסיטה (כזו הצפויה בגליל) הוא כהבדל בין החלטה להביא ילד לעולם לבין הכרה בילד, שגדל ובגר, כאדם וכאזרח על כל ההוצאות והתוצאות הכרוכות בכך. אוניברסיטת אריאל היא עובדה קיימת. לא להחלטה על הקמתה היא נזקקה אלא להכרה דה יורה בהיותה בוגרת דה פאקטו.
לכן, יבקרו המלומדים השונאים את ההתיישבות באריאל את טיב ההוראה והמחקר באוניברסיטה כהבנתם (רצוי אחרי בדיקת העובדות) ומוטב שיקדימו לבקורתם בקור במחלקותיה (אליהן אני מזמינם), ואל ימהרו לפגוע לשווא בכבודם, מעמדם והשכלתם של כשנים עשר אלף סטודנטים (יהודים וערבים) הלומדים בה ושל מאות המרצים והחוקרים המלמדים בה, כאילו אין ממש בלימודיהם ובמחקריהם.
